זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת בקיבוץ אורטל - ויקרא י"ב | אורי הייטנר

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 03/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

חוזרת היולדת לביתה, וברכה גדולה תלויה על דלתה, וזר בלונים. היא נכנסת הביתה, וחדר התינוק ערוך ומוכן והבית מסודר, וכבר מצפות לה עוגות לרוב.

חלק מן הטוב הזה הוא מוסדי, מאורגן בידי ועדת חינוך. וחלק הוא חברי, ספונטני – שכנות ושכנים, חברות וחברים, ולאו דווקא החברים הקרובים.

והחברים באים, ומחבקים, ומנשקים, והילדים רוצים לראות את התינוק.

וכשהיא נכנסת לראשונה לאחר הלידה לחדר האוכל, היא רואה את הברכה היפה על לוח המודעות, המצטרפת לברכות שכבר ראתה בעלון הקיבוץ, ובקבוצת הפייסבוק של הקיבוץ, ובקבוצות הווטסאפ. ומי שטרם עשה זאת ניגש אליה, מברך, לוחץ יד, מחבק, מנשק. והילדים הסקרנים רוצים לראות את התינוקי.

וְיָלְדָה זָכָר – הקיבוץ מארגן את הברית. וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד – כחפצה וחפץ משפחתה תאורגן מסיבת "בריתה" בלשון העילגים, והמהדרין יאמרו – זבד הבת.

זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת בקיבוץ אורטל; קהילה יהודית.

ודומני שתּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת הזאת לא רק הרבה יותר אנושית, אלא גם הרבה יותר יהודית, מזו שב"ויקרא" יב.