כל מה שאולי רציתם לדעת על הצרעת - ויקרא י"ג | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 05/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עד היום נחלקים החוקרים והפרשנים בזיהוי הצרעת כמחלה ספציפית, והשם `צרעת`, שניתן בעת החדשה למחלה הקרויה `מחלת הנסן`, הוא ניסיון כושל לזהות אותה. האם מדובר בשם כולל למגוון של מחלות הפוגעות קשות בעור האדם? האם מדובר במחלה שהיתה שכיחה בימי קדם, אך כיום אינה קיימת כלל? מי יודע... בתורה מוכרת לא רק צרעת העור, אלא גם צרעת הבגד וצרעת הבית, ואלה, לבטח, אינן מחלות מהסוג הרפואי. גם איבחון הגורמים להופעת הצרעת, על פי המקרא, רחוק מלהיות איבחון מן הסוג הרפואי.

התנ"ך מצטיין באיבחון הסיבות לאסונות היורדים על האדם כעונש על חטאים שביצע. גם הצרעת נכללת בדיאגנוזה לא מקצועית זו. הנה מה שאומרים כמה מפרשנינו הקדומים על הסיבות להופעת הצרעת, על פי הסיפורים עליה במקרא:

אמר רבי יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע - נגעים באים עליו...

אמר ריש לקיש: `זאת תהיה תורת המצורע` - זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים: (1) על לשון הרע (2) ועל שפיכות דמים (3) ועל שבועת שווא (4) ועל גילוי עריות (5) ועל גסות הרוח (6) ועל הגזל (7) ועל צרות העין.

מעניין שעבירות חמורות כמו שפיכות דמים או גילוי עריות מתערבבות ברשימה זאת ביחד עם עבירות כלשון הרע, צרות עין או גסות רוח.

התורה מנסה לסייע לנו לזהות נגעים מסוימים כצרעת, מצווה עלינו להרחיק את המצורע מהמחנה, ולהשאירו, למעשה, להמתין לחסד האל עד לריפויו. כל עוד הוא מצורע – הוא בגדר טמא. הכוהן אינו עוסק בריפוי המצורע, אלא משלים את הנוהל של החזרת האיש שנרפא אל הקונצנסוס החברתי.

גם הניסיון לראות בהרחקת המצורע ממחנה ישראל כנובע מהחשש להדבקה, ניסיון זה אינו תואם את תפיסת הצרעת כעונש אישי על חטא חברתי, מוסרי או דתי.

נקנח בגירסה מצרית הלניסטית, גירסה אלטרנטיבית לסיפור יציאת מצרים של התנ"ך. בגירסה זו מככבים מצורעים, וברור איזה צד בחרו מצורעים אלה מבין הרעים והטובים:

ההיסטוריון המצרי מנתון, מהמאה ה-3 לפנה"ס, מספר שאמנופיס מלך מצרים רצה לראות את האלים. אחד מנביאיו אמר לו כי יוכל לראות את האלים רק אם יטהר את כל ארץ מצרים מן המצורעים ומיתר האנשים הטמאים. המלך ציווה לאסוף את שמונים אלף המצורעים וגירש אותםממצרים לעבודה במחצבות ממזרח לנילוס, כדי להפרידם משאר האוכלוסייה. לאחר זמן רב נעתר המלך לבקשת המצורעים, והרשה להם לבנות מחדש את העיר אוואריס ולהתגורר בה. אולם המצורעים מרדו במלך, בהנהגת אוסרסיף הכוהן, שנתן להם תורה חדשה וציווה אותם שלא לעבוד את אלוהי המצרים, להקריב את החיות הקדושות שלהם, ולהתנכר לכל מי שלא מצטרף לדתם החדשה. הוא שלח שליחים אל החיקסוס בירושלים (?) עם הצעה לחבור אליו במלחמה במצרים. 200 אלף לוחמים הגיעו מירושלים לאווריס. אמנופיס נבהל וברח עם צבאו לממלכת כוש. החיקסוס מירושלים והמצורעים השתלטו יחד על מצרים, שרפו ערים וכפרים, חיללו מקדשים, טימאו את פסלי האלים ואילצו את הכוהנים והנביאים לזבוח את החיות הקדושות ולשחוט אותן. כשחבר אוסרסיף לחיקסוס, שינה את שמו למשה. כעבור 13 שנות גלות באתיופיה, חזרו אמנופיס ובנו רעמסס למצרים, גרשו ממנה את הרועים והמצורעים, ורדפו אחריהם עד הרי סוריה.