מצורע צרה ומתנה - ויקרא י"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 05/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק ארוך מאוד, 59 פסוקים, העוסק בתורת הנגעים בעור ובבגדים, הניתוח הרפואי שלהם, וההחלטה מתי הם נחשבים לצרעת, שאז האדם מוכרז כטמא, ומה עושים במקרה כזה.
פרק מלא בפרטי פרטים של סוגים שונים ומשונים של נגעים בעור.
כאשר אדם מזהה על גופו איזשהו פצע, או בהרה, או פגם כלשהוא, שחורג ממצב נורמאלי, על האדם ללכת לאחד הכוהנים לבירור. הפרק נותן לכוהנים פירוט בצורה של אלגוריתם מסודר, שנראה כמו תוכנת מחשב, שהמטרה היא לקבל החלטה האם האיש נגוע בצרעת או לא.
במידה והמסקנה היא שהאיש נגוע בצרעת, הוא מסומן ככזה, ונשלח מחוץ למחנה להתבודדות עד אשר הנגע שבעטיו הוא טמא (מצורע) יעבור:
מה) וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל-שָֹפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא:
מו) כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ:

כלומר – האיש המצורע יסתובב בבגדים פרומים ובשיער פרוע כך שיהיה קל לכולם לזהות שהוא טמא. הוא גם יעיד על עצמו שהוא טמא והוא יהיה בבידוד מחוץ למחנה עד שהנגע יעבור.
בפרק, הכהן מחליט האם מדובר בצרעת באמצעות ראייה. אינספור פעמים כתוב שהכוהן "רואה" את הנגע ו"רואה" את הנגוע ומקבל החלטות.
הכהן אינו נותן תרופה או משחה לטיפול. הוא רק מאבחן.
אני רוצה להציע קשר בין פעולת הכהן בפרק לבין התפיסה הסינית לרפואה. אין לי כלל ידע בתחום הרפואה הסינית, אבל אשתי דפנה, מדברת איתי על זה המון.
במסגרת לימודי הנטורופתיה בהם היא עסוקה בשנים האחרונות, הכוללים גם לימודים נרחבים בתחום הרפואה הסינית וה"צמחים", רכשה דפנה חדע נירחב בתחום.
העיקרון הבסיסי ברפואה הזו היא שהמחלה היא סימפטום למשהו פנימי המתחולל בגוף ובנפש האדם. תפקיד המטפל הוא לתשאל את המטופל במכלול שלם של נושאים ובכך לנסות ולהגיע להבנת שורש הבעיה שממנה נובעת המחלה, ואז לתת לגוף כלים לטיפול בבעיית השורש שממילא יביא לטיפול במחלה.
גם כאן, הצרעת המופיעה על העור, יכולה להיות ביטוי למחלה או הפרעה פנימית בגוף או בנפש האדם. הכוהן, עם יכולתו וניסיונו הרב, "רואה" את הנגע ואת האדם, באופן הנקרא היום "הוליסטי", כלומר שלם, ובמידה ומגיע למסקנה שמדובר בקושי משמעותי, מנחה את האדם לבידוד שהוא למעשה תהליך שבו האדם מנסה לתקן את בעיית השורש ממנה הוא סובל בתקווה שזה יסייע לפתרון הצרעת.
הבידוד הוא למעשה מתנה שהמצורע מקבל מהחברה, המאפשרת לו זמן לברר עם עצמו את בעיותיו, לעשות חשבון נפש, ולבצע תיקון בכוחות עצמו – אולי רמז למדיטציה??.
הכוהנים אם כך, אינם רק טכנאים של קורבנות ואבחון נגעים, אלא גם "רואים" אם האיש שמביא קורבן אכן עושה זאת בכוונה פנימית עמוקה, ולהבדיל גם "רואים" אם האיש הנגוע בעורו, נגוע בפצע רגיל או שיש לו בעיה עמוקה אותה יכול הכוהן ל"ראות".
בראייה כזו המצורע נמצא בצרה (מצורע==צרה) ובידוד הוא הדרך לצאת מהצרה (הדרך להתחלת התיקון).