זיבה וצנזורה - ויקרא ט"ו | עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור ועיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 06/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק העוסק בתורת הטיפול בהפרשות מגוף האדם ההופכות אותו לטמא.
להלן רשימת ההפרשות המדוברות בפרק:
זב – כנראה זיבה, כלומר הפרשה מאבר המין הזכרי.
שכבת זרע – נוזל זרע.
אישה זבת דם – כלומר ווסת
אישה זבת דם ימים רבים – כלומר מדממת יותר מזמן רגיל של ווסת

בכל אחד מהמקרים האלה האדם נחשב לטמא. כלומר אסור לגעת בו והוא חייב לעבור תהליך טהרה שלא נרד כאן לפרטיו.

אז אחרי שאני מצליח להתגבר על כל הבחילה שהפרק הזה העלה בי, אני חושב שזה ראוי להערכה, שבתורה יש התייחסות כל כך גלויה, חסרת עכבות ופרטנית בנושאים שנחשבים לנושאים שלא מדברים עליהם.
אני לא חושב שאישה בווסת היא טמאה או שאיש שהוציא שכבת זרע הוא טמא, אבל אני יכול להעריך מאוד את הפתיחות בה הפרק הזה דן בנושאים כל כך אינטימיים ואף מביכים.
פרק טו` של ספר ויקרא צריך להיות פרק חובה בלימודי צנזורה.

הערה לשונית:
מוכר הביטוי "כל זב חוטם ומצורע" המתאר אדם נכלולי או ילדותי.
הביטוי הזה התגלגל מן הסתם מהפרק שלנו וממקומות נוספים בתנ"ך.
"שלא יבוא אלינו "כל זב חוטם ומצורע" ויטיל צנזורה על המידע שאינו נוח לו."
מצרף קישור לבלוג של רוביק רוזנטל בהקשר לזב חוטם:
https://blog.ravmilim.co.il/…/%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%…/

BLOG.RAVMILIM.CO.IL
 
לסמלים ולדימויים בשפה יש לעיתים מסלול חיים מלא הפתעות. מסלול כזה צפנה השפה למילה שנשכחה אי שם באגף הבריאות במחלות הקלות שאינן ניתנות לריפוי: הנזלת. הנזלת עצמה היא מי....