דם וא-דם - ויקרא י"ז | עופר בורין

מאת: עופר בורין , צילום - יונה ארזי ת.פרסום: 10/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק המסדיר את האופן שבו מותר לאדם לשחוט חיות ולאכול אותן.
ראשית – יש חיות, אלה המשמשות כקורבנות, אותן מותר לשחוט אך ורק בפתח אוהל מועד ולא בשום מקום אחר:
ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶֹב אוֹ-עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
ד) וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָֹה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ

למה? יש מספר הסברים לכך. אני חושב שיש כאן רצון לצמצם ככל שניתן את כמויות הבשר שאנשים יאכלו. הרי האדם נוצר להיות יצור צמחוני (בראשית פרק א`), אז אם אין ברירה והוא בכל זאת מקבל היתר לאכול בשר, שלפחות זה יהיה בפיקוח, במקום אחד, ובכך ממילא כמות החיות שישחטו תהייה קטנה.
לגבי חיות אחרות, אותן מותר לצוד ולשחוט לא רק באהל מועד, חל איסור חמור על אכילת הדם. 
אם השחיטה מתבצעת באוהל מועד, אז ברור שהדם לא משמש לאכילה אלא מוקרב לאלוהים, אבל אם השחיטה מתבצעת שלא באוהל מועד, עדיין מצווה האדם לקבור את הדם באדמה ולכסות אותו:
יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְֹרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ-עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת-דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:

ההסבר לכך שאסור לאכול מהדם הוא, שהדם הוא למעשה הנפש של החיה ולכן אינה מותרת לאכילה ע"י האדם:
יד) כִּי-נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָֹר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל דַּם כָּל-בָּשָֹר לא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל-בָּשָֹר דָּמוֹ הִוא כָּל-אֹכְלָי ויִכָּרֵת:

יש כאן חזרה על איסור אכילת הדם שנאמרה לנוח לאחר המבול (בראשית פרק ט`).
שני עניינים עלו במוחי בזמן קראית הפרק:
1. 13 פעמים מוזכרת המילה דם (או דמו) בפרק הקצר הזה. כל כך הרבה דם בפרק שבא להזהיר את האדם מאכילת הדם. אדם ודם. מילים כל כך קרובות, רק א` מפרידה ביניהן. א` שהיא הא` של האנושיות. הא` שהופכת דם לאדם היא האלף שנותנת לאדם את תכונות האנושיות שאין לחיות טורפות אחרות. וכדי שבאמת יהייה ראוי לתואר אדם, עליו לנהוג בדם בחרדת קודש ולהקטין את הרוע והסבל בעולם.
2. מדוע אסור לשחוט קורבנות בכל מקום, אלא רק באוהל מועד? יש הסברים הקשורים להיבטים דתיים שלא אכנס אליהם כאן. לי זה העלה את האסוציאציה של התקשורת של ימינו אשר מעלה על המוקד, הרבה פעמים ללא משפט, קורבנות רבים. קורבנות אנוש. אז חשוב שנזכור שקורבנות אנוש לא שופטים בתקשורת אלא בבתי המשפט (אוהל מועד של ימינו). רצוי גם ששרי המשפטים שלנו יזכרו שאם יחלישו את בתי המשפט, יהיו הם נתונים לחסדי משפט התקשורת שהוא אכזרי הרבה יותר ובוודאי פחות צודק. חשוב שהיועץ המשפטי לממשלה ינהג כבוד בנחקרים אך גם בציבור האזרחים ולא ימרח חקירות של נבחרי ציבור במשך שנים, ואולי הכי חשוב הוא שהשופטים יזכרו גם הם, שכאשר הם שופטים אנשים או חוקים של הכנסת, יעשו זאת בחרדת קודש, בהגיון בריא, בשקיפות מלאה וללא "שפיכות דמים" במובן של פגיעה בכבוד ובנפש האדם.