אלוהים סולח אך לא שוכח, או: למה לעזאזל 2 עזים?ויקרא ט"ז| עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123RF ת.פרסום: 10/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק יום כפור.
כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשֹוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לא תַעֲשֹוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם:
ל) כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה תִּטְהָרוּ:
לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: ...
לד) וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת-משֶׁה:

אהרון הכהן מקבל הנחיות חדשות לגבי קורבנות כפרה על חטאיו וחטאי עם ישראל. רק פעם בשנה, הוא מורשה להיכנס אל קודש הקודשים, בתוך אוהל מועד, לבדו, ולהקריב קורבנות כדי לכפר על החטאים שלו ושל העם כולו. 
בתוך 5 פסוקים חוזר הציוויי :"חוקת עולם" שלוש פעמים– עד כדי כך חשוב היה למספר להדגיש את חשיבות היום הזה, יום הכפורים.
וכמובן, החיבור לגר הגר בתוככם. האחריות של הכהן הגדול אינה רק לבני ישראל אלא גם לכל הגרים הגרים אתו. נפלא.
הכפרה איננה רק על חטאים שבין אדם למקום (אלוהים). הכפרה היא על כל החטאים והיא מתבצעת בפני האלוהים, כלומר האלוהים עד:
ל)כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה תִּטְהָרוּ:

זה בהחלט מפחיד שאלוהים הוא עד. זה אומר שצריכה להיות כוונה אמיתית בכפרה ולא סתם מעלים קורבן ומיד אח"כ אפשר לחזור ולחטוא. האלוהים הזה כבר הראה בכמה דוגמאות שהוא עצבני ורצוי מאוד לעשות את מה שהוא אומר. 
הוכחה נוספת לחשיבות הגדולה של הכוונה האמתית נעוצה בעניין הבא:
הכפרה על חטאי העם מתבצעת ע"י שני שעירי עזים, שאחד מהם מועלה קורבן לאלוהים והשני נשלח לעזאזל:
ז) וְלָקַח אֶת-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהֹוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִםג ֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהֹוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל

אהרון מטיל גורל (מטבע) – שעיר עזים אחד לאלוהים ושעיר שני לעזאזל.
השעיר שעלה בגורלו ל"אלוהים" נשחט במקום ככפרה על חטאי העם:
ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָֹה וְעָשָֹהוּ חַטָּאת:

ואילו השעיר השני, זה שעל בגורלו ל"עזאזל", אינו נשחט. הכוהן, באופן סימבולי מעמיס עליו את כל חטאי העם ושולח אותו לעזאזל:
כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְׁתֵּי יָדָיו עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד-אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה:
כב) וְנָשָֹא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֹנֹתָם אֶל-אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת-הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר

כלומר, השעיר החי, זה שגורלו היה ל"עזאזל" נשלח עם כל החטאים והפשעים למדבר, לארץ גזרה, היא "עזאזל".
מדוע שני עזים? מדוע אחד נשחט לאלוהים והשני משולח חי למדבר, לעזאזל?
(בלשון ימינו אפשר לשאול: מדוע לעזאזל שני עזים?)

אני חושב שההסבר הוא כדלקמן:
אדם בא לבקש סליחה וכפרה על החטאים שלו. אלוהים, מוכן לקבל את הסליחה, אבל החטאים לא נעלמים מהעולם. אלוהים סולח על חטאי העבר (זה הסמל של השעיר הראשון, שנשחט) אבל החטאים נשארים בעולם, נודדים עם השעיר השני, זה שנשאר חי, וכאשר יבוא האדם בפעם הבאה לבקש סליחה, אלוהים ישקול באם לקבל את הסליחה, לא רק למול החטאים החדשים מהשנה האחרונה, אלא גם מול כל אלה שנאספו בשנים קודמות בשעירי העזאזל. 
האדם צריך לדעת, שהסליחה איננה מהלך אוטומטי. אם אתה חוזר על אותם חטאים שוב ושוב, לא רק שאלוהים לא יסלח, אלא גם תהייה לכך עדות חיה בדמות שעירי העזאזל המסתובבים חיים כעדות לחטאי העבר.

מעניין שבכל מיני פרשנויות שקראתי, דווקא כתוב שהשעיר לעזאזל נלקח למדבר ושם הורגים אותו כדי לפזר את החטאים ולשכוח אותם. אני חושב שהפירוש הזה מעניין אך אין לו עדות בפרק הזה. כאן השעיר של ה"עזאזל" נשאר חי כעדות לחטאי העבר.
אפשר לסכם ולומר: אלוהים סולח אבל לא שוכח