עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה - ויקרא י"ח  |מני גל

מאת: מני גל התמונה 123 RF, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 12/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרשנים מסורתיים התחבטו בשאלה, האם התורה אוסרת איסור ברור קיום יחסי מין בין אב לבתו. קשה להם עם העובדה, שאיסור זה לא נאמר במפורש.

אחת הדרכים הפשוטות לפתור קושיה זו היא גזירת האיסור הזה ישירות מהאיסור `עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה`. בתה של אשתך יכולה להיות בת מנישואין קודמים, אבל גם בתך שלך נכללת בביטוי זה – `בתה של אשתך`. מכאן, שהאיסור על משכב עם הבת אינו מוטל בספק.

הרמב"ם, בספר המצוות, אומר:

האזהרה שהזהרנו מלבוא על הבת עצמה, וזה לא נתבאר בלשון התורה, לא נאמר לנו: ערוות בתך לא תגלה; אלא שתק ממנה מחמת פשטות העניין, לפי שכבר אסר בת הבן ובת הבת – כל שכן הבת.

יהיה מי שיאמר, שהאיסור הזה כל כך מובן מאליו, שמסיבה זו הוא לא הוזכר. זה לא נשמע משכנע, לאור הפירוט של כל כך הרבה מקרים טריוויאליים אחרים.

ויהיו אלה שיטענו, כי התורה בפירוש אינה אוסרת משכב עם הבת, כי `אִשָּׁה וּבִתָּהּ` הן אשה ובתה מנישואין קודמים, וכי איסור זה, המופיע בהלכות מאוחרות יותר, הוא מה שנקרא `מדרבנן`.

מדוע, אם כן, לא טרחה התורה לומר זאת במילים בהירות שאינן יכולות להתפרש לכאן או לכאן? האם יכול להיות, שהסיבה היא, שכמו שיחסי הגבר לאשתו נחשבו ליחסי בעלות, גם יחסי אב ובתו נחשבו ליחסי בעלות, ורק בנישואי הבת (באישור האב, כמובן) עברה הבעלות לידי החתן? האם היו אבות, שפירשו בעלות זו שלהם על בנותיהן כהיתר לבעול אותן? לפי מה שידוע לנו על תופעות של ניצול מיני בתוך המשפחה, צרה צרורה זו לא עברה מן העולם, ודווקא האינטימיות המגוננת של התא המשפחתי גרמה למקרים רבים כאלה להישאר בתחומי המשפחה, כשאיש לא חושף את החטא הנורא הזה כלפי חוץ.

אמור מעתה – משגה גדול עשתה התורה, שלא אמרה בפה מלא: `עֶרְוַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֵּה`.