אל דורש צדק חברתי!  ויקרא י"ט  |מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 12/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם!

`לֶעָנִי וְלַגֵּר` – מה המשותף לעני ולגר? כנראה שניהם אינם בעלי אדמות. העני איבד את נחלתו בשל חובות. הגר אינו מבני ישראל המקוריים (אם היה דבר כזה...), אינו שייך לשבט כלשהו, ועל כן מעולם לא זכה בנחלה. אגב, יהודים בארצות רבות באירופה לא נתאפשר להם לאורך תקופות היסטוריות ארוכות להיות בעלי אדמות, דבר שהשאירם במצב של גרות נצחית.

`קְצִיר אַרְצְכֶם` – אולי רמז לכך, שהתבואה ופרי האדמה והעץ שייכים לארץ, ולא למי שגידל אותם. זה רק רמז, שכן בהמשך הפסוק נאמר `שָׂדְךָ`, `קְצִירְךָ` ו-`כַּרְמְךָ`. התורה מכירה בבעלות האיכר על פרי אדמתו, אם זאת אדמתו, ובכל זאת מופיעות בתנ"ך מדי פעם תזכורות לכך, שבעליה האמיתי של הארץ הזאת הוא האל.

מפסוק זה ומפסוקים דומים לו צמחו חוקים והלכות העוסקים בשלושה מושגים: לקט, שכחה ופאה. כאן לא מוזכרת השכחה, אך יש התייחסות לפרט ולעוללות. `לקט` – שיבולים שנשמטו בעת הקציר, והן מונחות כעת על הארץ. אין לחזור וללקטן. `פאה` – קשה יותר להגדרה. יתכן שמדובר בשיבולים שנבטו להם מחוץ לגבולות המוגדרים של חלקת השדה, אך אפשרי גם שהתורה קוראת לאיכר להחליט בעצמו על איזו פינה בקצה השדה הוא מוותר לטובת הנצרכים. `עוללות` ו`פרט` הן בעיקר ענבים בודדות, שהושארו על הגפנים, משום שלא היו חלק מאשכול אחיד; אך הגיוני בהחלט להניח כי חלק מאשכולות הענבים לא היו בשלות עדיין בעת הבציר, והתורה קובעת, כי אין לשוב אל הכרם ללקט אותן.

פרק י"ד בספר דברים משלים את קובץ המצוות הזה:

כִּי תִקְצר קְצִירְךָ בְשָדֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ עמֶר בַּשָּׂדֶה, לא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ. לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה - לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה` אֱלהֶיךָ בְּכל מַעֲשֵה יָדֶיךָ. כִּי תַחְבּט זֵיתְךָ, לא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ. 
לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כִּי תִבְצר כַּרְמְךָ, לא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ . לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. עַל כֵּן אָנכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׁוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

כאן מוזכרת גם ה`שכחה` – עומרי שלמים של שיבולים, שנשכחו בשדה. גם אותם מחייבת התורה להשאיר לנזקקים. גם ה`פֵּאוּר`, שהוא ניקוי עצי הזית לאחר המסיק העיקרי, נכלל בקובץ מצוות זה.

כל ההנחיות האלה רחוקות מלהיות מדויקות. מי שרוצה להתחכם, יכול להקפיד על עובדיו ולתבוע מהם ניקוי כללי של השדה כבר באסיף ראשון, לוודא שמאום לא יישכח בשדה, ויישאר לו רק להקצות פאה, קטנה ככל שירצה, ובזאת יעמוד בדרישות החוק. זה נכון גם לגבי חוקי המדינה שלנו, העוסקים ברווחת המעמדות המוחלשים. ללא לב רגיש וללא נכונות לתת מעבר לדרישות המינימום אפשר גם כיום להתעמר במי שאין לו, לא ממון ולא כוח פוליטי לתבוע לעצמו קיום הוגן.

 
 
72
People Reached