לֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ ויקרא כ' |מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 18/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ. וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם. וָאֹמַר לָכֶם: אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים!

כיצד יכולה הארץ להקיא את יושביה? תחילה נעמוד על המשמעות הנגזרת מהאמירה הזאת: בעלות עם על ארצו היא בעלות מותנית. אלוהי הארץ הוא בעליה האמיתיים, וביכולתו להעניק לעם כלשהו בעלות זמנית על אותה ארץ, או לשלול אותה מעם זה. ההיסטוריה המקראית של ארץ כנען ושל ארצות ספר מדבר דומות לה במזרח התיכון ידעה זמנים קשים של בצורת ורעב, שאילצו את יושבי אותן ארצות נפגעות-טבע לנטוש את נחלותיהם ולנדוד אל ארצות שנפגעו פחות. זו דרך אחת של ארץ להקיא את יושביה; אולם דרך זו אינה נרמזת בפסוקים אלה. ברצות אלוהים, יעניק את חסדו לעם אחר, ובסיועו של האל יכבוש אותו עם אחר את הארץ מידי תושביה הנוכחיים, כי כך רצה האל.

עוד אנו למדים מהפיסקה הזאת: אלוהים, זה שאנו מאמינים בו, אינו רק האלוהים שלנו, ויש לו עניין וכוח להשפיע גם על גורלותיהם של עמים אחרים. תפיסה זו שונה מתפיסות שהיו מקובלות במזרח המקראי, שהאמינו שלכל חבל ארץ ישנו האל השייך לו, ואשר שולט עליו. על כן, על פי אמונת המקרא, ההיסטוריה העולמית נשלטת כולה על ידי אל אחד, ואל זה בחר בנו מכל העמים, והבדילנו מכל האומות – לטובה, אבל בתנאי. התנאי הוא שלא נלך בדרכי הגויים האחרים, ושנקיים את מצוותיו של האל שלנו. אחרת, ידאג האל לכך, שהארץ תקיא אותנו, ועמים אחרים יירשו אותנו ואת ארצנו.

בפיסקה זו חבוי מסר נוסף, והוא הצידוק לכיבוש הארץ. על הארץ יושבים כעת עמים, שאלוהים קץ בדרכיהם, ולכן יש לנו ההיתר האלוהי לכבוש אותה מידיהם, והאל גם יעזור במשימה זו. כדי לחזק גישה זו, המצדיקה את כיבוש הארץ, מספר לנו המקרא בספרים אחרים, שכל העמים השכנים לארץ כנען, המואבים והעמונים, האדומים ודומיהם, החליפו עמים קדומים יותר שישבו באותן ארצות. היסטוריה זו, אם נכונה היא ואם לא, משחררת מלבנו אנחת רווחה, כי כעת יודעים אנו שאיננו יוצאי דופן, וכי הכיבוש האכזרי, והשמדת עממי כנען שתבוא עמו, לא יביאו אותנו להישפט בבית הדין הבינלאומי בהאג.