ועניתם את נפשותיכם - ויקרא כ"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123RF ת.פרסום: 18/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק הקובע את החגים (המועדים) בלוח השנה העברי.
פרק מאוד חגיגי.
בולט מועד אחד, שכלל אינו חגיגי, יום הכפורים, וכך כתוב:
כו) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
כז) אַךְ בֶּעָשֹוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה:
כח) וְכָל-מְלָאכָה לא תַעֲשֹוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם:
כט) כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לא-תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ:
ל) וְכָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶֹה כָּל-מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
לא) כָּל-מְלָאכָה לא תַעֲשֹוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם:
לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:

מה כתוב כאן:
ביום העשירי לחודש השביעי (חודש תשרי) על בני ישראל לענות את הנפש ולהקריב אשה (כלומר איזשהו קורבן) לאלוהים. 
אסור לעבוד ביום הזה.
מי שלא ינהג כפי שכתוב – יומת (פרק חגיגי או לא, לא מזיק לזרוק איזה איום לאלה שאולי לא מספיק מבוהלים מאיומי המוות של הפרקים הקודמים).

מרתק לראות כיצד עינוי הנפש תורגם למנהג הצום שהוא למעשה עינוי הגוף ולא עינוי הנפש.

מה הקשר בין צום לעינוי הנפש?
הנה ההסבר שלי: כאשר אנחנו צמים, מגיע שלב שבו הצורך לאכול ולשתות מתחיל מאוד מאוד להציק עד שכל המחשבות שלנו מרוכזות בצורך הפיסי של הגוף להזין את עצמו. במצב הזה, הנפש סובלת. הנפש, שרוצה ביום הזה לעשות "חשבון נפש" אמיתי, מוצאת את עצמה נדחקת לפינה, ניגפת בפני הגוף הרעב.
מנהג הצום מעמיד אותנו על הצורך לעשות את "חשבון הנפש" גם כאשר הגוף דורש את מזונו. המנהג דורש מאתנו, להגיע לרמת מודעות נפשית כזו, שבה "חשבון הנפש" יגבר על עינוי הגוף, ויאפשר לנו להיות נקיים מהבלי הגוף כשאנחנו מביטים במראה ובודקים אם ראויים אנו לשנה נוספת ב"גן בעדן" המכונה "כדור הארץ".