חגים, מועדים ונופלים - ויקרא כ"ג  |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 18/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: מוֹעֲדֵי יְהֹוָה, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.

הביטויים `מועדי ה`` ו`מקראי קודש` שגורים על שפתנו עד היום. כדאי לעצור לרגע ולבחון את מקורם. מסתבר, כי משמעותם במקור היתה אחרת מהמשמעות שאנו מייחסים להם כיום.

`מוֹעֵד` בשפת ההווה הוא מעין שם נרדף ל`חג` (שגם למשמעותו המקורית עוד נתייחס). ביחוד נפוץ הצירוף הלשוני `חגים ומועדים`. במקור – המועד הוא אירוע של התוועדות, של התכנסות. `מועדי ה` בפרק שלנו הם אותם זמנים, בהם על העם להתכנס כדי לקיים מצווה בציבור. בלשון ההווה יש המבדילים בין חגים למועדים, כאשר החגים הם שבתונים, בעוד המועדים הם כל היתר.

`מקרא קודש` דומה מאד במשמעותו המקורית ל`מועדי ה``. `מקרא` הוא ממש מילה נרדפת ל`מועד`, שכן משמעותו נגזרת מאותו תחום סמנטי כמו המילה `קרואים`, המשמשת אותנו עד היום במשמעות של `משתתפים` או `מוזמנים`. המקרא הוא, אם כן, הזמן בו העם נקרא להתכנס, ו`מקרא הקודש` הוא האירוע בו מתכנסים למטרה פולחנית.

אין לראות בביטוי `מקרא קודש` רמז כלשהו לקריאה בתורה בציבור, מנהג שהחל להתבסס רק עם שיבת ציון (ראו נחמיה ח 8: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא).

גם למילה `חג`, שאינה מופיעה בפרקנו, יש מקור לשוני מעניין. הנה ציטוט מהויקיפדיה:

שורש המילה הוא ח-ג-ג. משמעות הפועל "לחוג" היא "לסובב". בחגים היו נהוגים טקסים בהם סבבו את המזבח או הבמה מספר פעמים. ממנהג זה הושאל השורש למשמעות המוכרת של חג, חגיגה וחגיגיות. בבית המקדש בכל חג ומועד היו מביאים קרבן חגיגה. באופן דומה, בערבית לאדם, העולה לרגל למכה כדי להסתובב סביב אבן הכעבה` קוראים חג` . מבחינה זו קרוב השורש ח-ג-ג לשורש ע-ג-ג (עוגה, למשל), שגם משמעותו היא עיגול.