מה עם רגל קרושה?  ויקרא כ"ב  מני גל

מאת: מני גל התמונה 123RF ת.פרסום: 18/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת, לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה, וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה, וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט, נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ, וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה. וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה, וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ...

לפנינו רשימה מפורטת של מומים של בעלי חיים, הפוסלים אותם מלהיות קרבן לה`. מה אומרים הפרשנים על המומים האלה? האם הצליחו לזהותם? הנה ניסיון קצת מגומגם לפרש את מונחי הרשימה הרפואית המסתורית הזאת:

עַוֶּרֶת (עיוורון) אוֹ שָׁבוּר (באחת מעצמותיו) אוֹ חָרוּץ (בעל פצע של חתך) אוֹ יַבֶּלֶת (גידול בבשר או שלפוחית) אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת (שניהם מזוהים כפגעים בעור), וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ (בעל איבר מדולדל או ארוך יתר על המידה) וְקָלוּט (ההפך משרוע, בעל איבר מצומק ומצומצם בגודלו), וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת (כל מיני מרעין בישין של איבר הזכרות בבעל החיים) לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ...

יוצאים מן הכלל המחמיר הזה קרבנות נדבה, אלה שאינם מוטלים על האדם כחובה. חלק מהמומים המתוארים בפסקה, כמו שור ושה שרוע או קלוט, אינם פוסלים את בעל החיים להיות קרבן נדבה. קרבנות הנדר אינם שייכים לקטגוריה זו. הם קרבנות חובה, שכן הנודר התחייב להקריב קרבן לה`, אם יקרה דבר מה. קרבות הנדר, כמו קרבנות החטאת למיניהם, חייבים להיות נקיים מכל מום.

האם הקפידו הכוהנים על מצוות אלה? קרוב לוודאי שכן, משום שמאותם בעלי חיים שהועלו כקרבנות הופרשו גם החלקים המתאימים למאכל הכוהנים.

האם היה טעם לדרישות המחמירות האלה? נראה שללא המגבלות האלה היו העם מביאים למשכן דוקא את הפגומים שבצאנם ובבקרם, מה שהיה מביא לזילות של מעמד הקרבנות, המשכן והכוהנים.