נורא עלילה -  ויקרא כ"ו | מני גל

מאת: מני גל התמונה סטוקפרש ת.פרסום: 23/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם...

אלוהים מבטיח לעם לקיים עמו קשר אינטימי במיוחד. את האלוהים יכול אדם לדמות לעצמו כמי שבעבר הרחוק ברא את העולם, והניחו כמות שהוא, ומאז אין הוא מתערב בגורל עולם זה, והוא צופה ממרחק במה שמעוללים בני האדם לעולם וזה לזה. מאידך, יכול אדם לדמות את האלוהים לעצמו כמי שמפקח מלמעלה על העולם כולו ועל כל אומות בני האדם, ואין לו הפנאי והרצון להקדיש תשומת לב מיוחדת לעם ישראל. האלוהים אותו מתאר פרקנו הוא אלוהים הרבה יותר אישי ביחס שלו לבני ישראל, העם אותו בחר, העם אותו הוציא מעבדות לחרות, העם עמו כרת ברית. הוא יתן את משכנו בתוך העם שלו, ויהיה נוכח ומורגש על ידי בני עמו בכל יום ויום. נוכחותו לא תהיה בגדר רעיון מופשט. הוא יורגש כאילו הוא מתהלך בתוך העם. יהיה אשר יהיה – עבור העם הוא יהיה לאלוהים, והעם יחזיר לו באותו היחס – העם יהיה העם שלו.

דמות האל המצטיירת מפסוקים אלה היא קרובה ומשפחתית, מגוננת ומשרה ביטחון. אנו מתפכחים מהפנטזיה הזו כבר בפסוק הבא:

וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה, וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם...

הקרבה האינטימית הזאת שבין האל אלינו מבטיחה לנו, שידו הארוכה תשיגנו בלי שום קושי, אם נמעל באמונו. לא יתכן, שהוא יפספס את זה. וכאן מופיעה שורה ארוכה של איומים מעוררי חלחלה, המתמשכים על עשרים ושמונה פסוקים, לעומת שלושה העשר הפסוקים האופטימיים של ראשית הפרק. אין ספק שארגוני פשיעה יכולים ללמוד מרשימה זו כיצד מאיימים על לקוחות.