כמה אתה שווה?!- ויקרא כ"ז | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123 RF ת.פרסום: 24/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק האחרון של ספר ויקרא.
בפרק הזה מתברר שיש לאנשים ולרכוש שווי בהקשר של נדרים.
אם אדם נודר נדר, שבו הוא נוקב בכך שהוא ייתן לאלוהים משהו אם יקרה משהו, הרי שניתן להתיר את הנדר, ולהתרה הזו יש תעריף.

אם מה שנדר האדם לתת לאלוהים זה נפש אדם אחר אזי התעריף הוא פונקציה של הגיל והמין של אותו אדם אחר.

התעריף לילדים קטנים (חודש עד חמש שנים) נמוך יותר מזה של מתבגרים (מחמש שנים עד 20 שנה).

התעריף של מתבגרים נמוך יותר מזה של בוגרים (20 שנה עד 60 שנה) והתעריף של בוגרים גבוה יותר מזה של מבוגרים (גיל 60 ומעלה).

בכל קבוצת גיל, התעריף של הגברים גבוה יותר מזה של הנשים.

מעבר לדעתי שראוי היה לאסור כליל את האפשרות לנדור נדר הכולל תשלום באמצעות אדם, יש לי שלוש הערות על העניין:
1. אם כבר יש נדרים בעולם, טוב שיש תעריף, כדי למנוע מצב של הפקרות וכתוצאה מכך חוסר יכולת להיחלץ מנדר שניתן אולי שלא בדעה צלולה.
2. אני לא הייתי נותן הבדל בתעריף בין גילאים שונים ומין שונה.
3. התעריף מתחיל רק מגיל חודש. אם נודרים נדר על תינוק שאך זה נולד ועד גיל חודש – לזה אין מחיר. בפראפרזה על שירו של נחמן ביאליק, על השחיטה, בו נכתב "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", אפשר להוסיף: "תעריף לנפש תינוק בן יומו עוד לא ברא אלוהים"

בהמשך הפרק נכתב על מכלול של חוקים בנושא של נדרים, שמחירם אינו נקוב בנפש אדם אלא ברכוש (כמו חיות, בתים וכו`). במקרה הזה, את התעריף קובע הכהן. הכהן מתפקד כשמאי לקביעת תעריף לנדרים של רכוש.

מעניין – תעריף לנפש אדם קובע אלוהים ואילו תעריף לרכוש קובע הכהן. יש גבול לכוחו של הכוהן.

הפרק הזה מזכיר לי סיטואציה בעברי שבה בקשתי העלאת שכר.
בפגישה עם מנהל בכיר מאוד בחברה בה עבדתי, הוא אחז בתלוש המשכורת שלי מול עיניו ואמר לי את המשפט הבא: "your salary is right". באותה שנייה ידעתי שאת החברה הזו אני עוזב. התחושה הייתה אז שאין אדם בעולם שאני מוכן שינקוב ב"שווי" שלי. יכול היה אותו מנהל בכיר לנקוט בלשון אחרת ולא ל"שחק אותה" כאלוהים הנוקב בשוויו של אדם.

לא התפטרתי מיד. לאחר 3 חודשים, מבלי שכלל בקשתי, החברה העלתה את שכרי ב 30 אחוז. כעבור כחצי שנה נוספת, נכנסתי למנהל שלי במטרה להודיע לו על התפטרותי. 
רגע לפני שהודעתי על כוונתי זו, הגיש לי המנהל מעטפה שבתוכה היה מכתב המעניק לי חבילת אופציות נכבדה של החברה לאות הוקרה על ביצועי. 
אמרתי למנהל תודה ובקשתי שישאיר את המעטפה הזו לאנשים אחרים כי אני מתפטר. 
זה לקח עוד 6 חודשים עד שהחברה אתרה מחליף ראוי ויכולתי לעזוב את החברה בהרגשה טובה.
מפרק כז` אני ממליץ למנהלים – היזהרו בלשונכם ואל תנקבו ב"שווי" של אנשיכם.

זהו – סיימתי את ספר ויקרא. מביני דבר הזהירו אותי מראש שזה ספר קשה. החוויה שלי לא הייתה קשה. היא הייתה מאתגרת ומלאה בסיפוק.

עוברים לבמדבר – שיהיה בכיף!!