מי היו באמת הלוויים?  במדבר ג`  |מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 04/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

במאמרו הסוקר את ספרו של פרופ` ישראל קנוהל `מאין באנו`, מתמצת יעקב שביט את התיאוריה של קנוהל אודות היווצרות העם היהודי, ובתיאוריה זו יש חלק מעניין במיוחד לשבט לוי, וכך כותב שביט:

כך אנו למדים כי הקבוצה הראשונה שממנה הורכב ישראל הקדום היתה של כמה אלפי פליטי חרב ("אברהמים") ממוצא שמי (ודוברי "עברית") מאזור חרן שבצפון סוריה. הם נמלטו מאימת הכיבוש האשורי אחרי שנת 1268, ולבסוף התמזגו עם יושבי כנען ועם הבאים ממצרים, בהביאם אתם מנהגי פולחן חיתיים וחוריים (ואת מוסד השבת). על כך לומד קנוהל, בין היתר, מתיאורו של יעקב כ"ארמי אובד". הסיבה שספר בראשית אינו מספר את הסיבה האמיתית ש"אברהם" עזב את מולדתו היא, לדעתו, כי "דרכם של סיפורים מכוננים לעמעם ולטשטש אירועים כואבים מעין אלה". אי אפשר שלא לתמוה למה המקרא לא טישטש ועימעם את הפן הכואב בסיפור מכונן אחר, בסיפור שעבוד מצרים.

הקבוצה השנייה היתה ממוצא כנעני, שהשתייכו לחיקסוס, אוכלוסייה "כנענית" שמשלה במצרים התחתונה בין אמצע המאה ה-17 לאמצע המאה ה-16 לפנה"ס. אחרי גירוש החיקסוס ממצרים שבה הקבוצה הזאת לכנען. אפשרות אחרת היא שמדובר ב"כנענים" שנותרו בכנען, אבל שמרו בזיכרונם את התקופה שבה שלטו החיקסוס במצרים התחתונה ואת גירושם ממנה.

400 שנה אחרי "גירוש" החיקסוס הגיעה לכנען הקבוצה השלישית, זו של הלוויים, שהיתה במקורה קבוצה משפחתית ממוצא שמי, שנמנתה עם "מעמד החבירו-עפירו" (כלומר, "עברים"), והועסקה במצרים בעבודות כפייה כגון בניין ערים. היא מנתה כ-500 נפש (מספר שעליו הוא למד "ממיעוט מספרם של הכוהנים בשילה"), חמקה ממצרים לארץ-ישראל ב-1208 לפנה"ס, שעה שמצרים היתה עסוקה בהכנות מלחמה בלובים ובגויי הים, ונדדה במדבר ארבעים שנים. בני הקבוצה היו "חדשים מקרוב באו", כינויים "לוויים" נגזר מהיותם "נלווים", ולכן הם התפזרו בקרב שבטי ישראל (שקנוהל אינו מסביר כיצד נוצרו), קיבלו נחלות שדה ופעלו כאחראים לפולחן. הם זכו למעמד הזה משום שהביאו אתם תפישה דתית שהייתה לה השפעה מכרעת על עיצוב הדת המקראית, והסופרים הכוהניים מביניהם הם ששילבו את זיכרון ההתנסות במצרים לסיפור אחד.

היותם של הלוויים חסרי נחלת שבט מוסבר על ידי ההנחה, כי הם הגיעו לארץ כנען מאוחר, אחרי התגבשות נחלות השבטים ותפיסת כל שטחי הארץ. קיומם של שמות בעלי קרבה לשמות מצריים, כמו משה, פנחס וגרשום, אמורה לחזק את ההנחה, כי הלוויים הם אלה שהגיעו ממצרים. על פי תיאוריה זאת, נדידת עם בסדר גודל של מאות אלפים במדבר השומם שבין מצרים לארץ כנען – אינה הגיונית, אבל נדידת כ-500 בני לוי מסתדרת יותר עם המציאות בשטח. השפעתם של הלוויים על עיצוב הדת המקראית ותפקידיהם כמשרתי הפולחן בדת המתחדשת מוסברים על ידי השפעות `אחנאתוניות` או מדייניות ממדבר סיני, שחיזקו את התפיסות המונותיאיסטיות יותר, שהחלו להשפיע על הדת המקראית.

תיאוריה זו נועדה להתמודד גם עם תמיהות גדולות, העולות מפשט המקרא, כמו חלקו של אהרן, שהיה כוהן מבני לוי, בחטא העגל, מה שלא היה אמור להקנות לו נקודות זכות רבות, או הביקורת החריפה של יעקב על שמעון ולוי, שחטאו ברצח אנשי שכם אחרי אונס דינה.

לקינוח נזכיר כמה שמות משפחה, הרומזים בדרך יצירתית על השתייכות נושאם לשבט לוי, בניגוד לשמות הקלאסיים כמו לוי, לוין, לוינזון, לוויים ולויצקי:

שמות המשפחה סגל וסג"ל, ייתכן שהם ראשי תיבות של המילים `סגן לויים` . שם המשפחה זמל, מהווה ראשי תיבות של המילים `זכר משבט לוי`. שם משפחה מושכל או מסקל נובע, על פי אחת המסורות, מצרוף האות הראשונה של מרדכי + סגל, דהיינו מסגל, שעבר כמה "גלגולים". כל היהודים הנושאים שם משפחה זה, ככל הידוע, הם לויים. שם המשפחה בלו"ך, פירושו "בני לוי כולנו". שם המשפחה הרץ שמקורו מתרגום לגרמנית: לוי שהפך ל`לב` ותורגם ל-hertz, , ולנגזרות כגון הרצברג, גרצברג.