על הניל, הצבע המכחיל  - במדבר ד' | מני גל

מאת: מני גל התמונה מאת Consultaplantas - נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=44978015 ת.פרסום: 30/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לרגע סבור הייתי, כי את עניין הפקת התכלת יכולים היו בני ישראל לפתור בקלות יחסית, שכן יש מקור נוסף להפקתו של צבען יקר זה, מקור צמחי.

במדבר יהודה גדל בפינות נידחות צמח, הקרוי `ניל מכסיף`. קיימות עדויות היסטוריות להפקת התכלת מצמח הניל בימי קדם בבקעת ים המלח. כימאים, שבדקו את תכונות התכלת, המופקת מצמח הניל, קבעו כי מבחינה כימית הוא זהה לצבע המופק מאותם חלזונות ארגמון. אבל מה... חז"ל התנגדו לשימוש באותה תכלת צמחית למטרות קודש, כמו פתיל התכלת של הטלית. וכך נאמר במסכת ציצית (פ"א הלכ"י): "שאין צובעים תכלת אלא בחלזון..." . חז"ל, כמובן, שייכים לתקופה מאוחרת בהרבה מזמן נדודי בני ישראל במדבר, ולפיכך האיסור שלהם אינו תופס, ומכאן יכולים אנו לקבוע, כי אם קשה היה במדבר להשיג תכלת שמקורה בחלזונות הים התיכון, היה בידם להפיק תכלת מצמח הניל, או מדומים לו, הגדלים במדבר.

עד כאן – ספקולציה נחמדה, אך אין היא מתיישבת עם הידיעה שלנו, כי הניל המכסיף הובא לארץ, ככל הנראה, בשלהי תקופת בית שני (על פי פרופ` יהודה פליקס). במערות מדבר יהודה מתקופת מרד בר כוכבא נמצאו גם אריגים הצבועים תכלת ממקור זה.

אגב, מקור הניל המכסיף הוא הודו. הצמח המיוחד הזה הגיע משם עם המילה `ניל`, שדוברי הינדי מזהים אותה עם הצבע הכחול.

האם היה בתקופת המקרא במדבר צמח אחר, ממוצא מקומי, שניתן היה להפיק ממנו את התכלת עבור כלי המשכן? עד עתה אין לנו כל ידע בנושא זה.