עננות גבוהה תכסה  במדבר ט' | מני גל

מאת: מני גל ; ציור עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 08/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת, וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר.

אדם מאמין חָפֵץ להביא לידי ביטוי את אמונתו ולחוש את קרבת אלוהיו. יכול אדם לשוחח עם אלוהיו בין ארבעת כותלי ביתו, באינטימיות של מעונו, ובשעה בה הוא חש את הצורך הזה. עם זאת, יכול אדם אחר להרגיש התפעמות אמונית דווקא כשהוא עטוף בקהילה שלמה, המאמינה כמותו באותו אל. ההבדל בין שתי דרכים אלה של התקשרות עם האל הוא הבדל גדול מאד. התפילה או הקרבת המנחה הפרטית מעניקות למאמין את השקט, המאפשר לו, לאדם, חיבור חזק לא רק אל האל, אלא גם אל נפשו שלו. האותנטיות היא הסממן הבולט ביותר בדרך זו. התפילה או הפולחן בציבור – יש בהם יותר הוד והדר, והם גם מקלים על חלק מהמאמינים להיכנס לאווירה המתאימה, אך הם מחייבים הליכה בתלם של מנהגים, של טקסים, של זמן ושל מקום. לשם כך נוצרו מקדשים ציבוריים, בהם הושקעו כסף רב ועבודה רבה; לשם כך מונו כוהנים ושאר משרתים בקודש; לשם כך נקבעו זמנים ומועדים להתקבצות הקהל לפולחן ציבורי.

האם אותה דרך שניה, של פולחן ממוסד וציבורי, מאפשרת עדיין את הקשר הבלתי אמצעי של המאמין לאלוהיו? הדבר שונה בתרבויות שונות, ובדרך בה מתנהלים מקדשים ונערכים בהם טקסים.

אין ספק, שבפסוקים לעיל, אודות הענן העוטף את המשכן ביום ואודות האש המלחכת אותו עם ליל, אנו פוגשים, מחד, את ההוד וההדר המגבירים את החוויה החושית של המאמין, ומאידך, יוצרים חיץ בינו לבין המשכן. מעיון בפסוקי תורה אחרים מסתבר, כי לאותו ענן היו כמה תפקידים: הוא גם הוציא את בני ישראל מחניה להליכה, והנחה את העם בנדודיו; הוא גם עטף את משה, המדבר בפרטיות עם ה` במשכן, והוא גם מילא את המשכן בכבוד ה` ומנע אפילו ממשה להיכנס אל האוהל. עבור העם היה זה שילוב של ביטוי נוכחותו של האל במחנה עם המחסום בפני קרבה יתרה של פשוטי העם עם הקודש.