חצוצרות וצפירות - במדבר י' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, התמונה http://www.musicofthebible.com/extra_trumpets.htm ת.פרסום: 08/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בחלק הראשון של הפרק – הכנות אחרונות לקראת היציאה מהר סיני לארץ ישראל.
אלוהים מצווה על משה להכין 2 חצוצרות מכסף:
א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
ב) עֲשֵֹה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶֹה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת-הַמַּחֲנוֹת:

בפסוק הזה כתוב שהחצוצרות ישמשו כדי לקרוא לעדה (לקרוא לבוא להתייעצות) ולהעברת מסרים בין המחנות השונים בעם (בכל זאת מדובר על 2 מיליון איש לערך שצריכים לתקשר ביניהם).
נשמע מאוד הגיוני.
אבל בהמשך יש הסבר מפורט על שלל תפקידי החצוצרות:
1. קריאה לכל בני ישראל לבוא לאוהל מועד.
2. אם התקיעה היא רק בחצוצרה אחת אז יבואו רק נשיאי השבטים.
3. אם משמיעים תרועה זה סימן לכל המחנות לזוז ("נוע נוע")
4. יש תקיעה מיוחדת המסמנת רק לצד אחד של בני ישראל (הצד המזרחי) לנוע.
5. התוקעים בחצוצרות – הם בני אהרון. יש כאן סממן שלטוני דתי. חיבור ראשון בין דת (כוהנים) לבין מדינה (תקשורת בין המחנות בזמן תנועה).
6. בזמן מלחמה יש לתקוע בחצוצרות כדי להיזכר באלוהים ואז ינצחו בקרב (חיבור שני בין אמונה לעניינים של מדינה).
7. ולבסוף, בזמן חגים, כאשר מעלים קורבנות, יש לתקוע בחצוצרות כדי להיזכר באלוהים שכה מיטיב עם העם:
י) וּבְיוֹם שִֹמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלהֵיכֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם:

קראתי את כל זה והאסוציאציה הראשונה שעלתה לי בראש היא הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והצפירה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
בימים האלה, חלק מהציבור החרדי אינו עומד בצפירה. האם ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחצוצרות של משה ובני אהרון? החצוצרות ששימשו בזמן מלחמה ובזמן חג כזיכרון לאלוהים? האם הצפירה, שנועדה לעצור הכל כדי להיזכר ולתת כבוד למתים, לא מתקבלת ע"י החרדים הללו כי עמוק עמוק בחינוך שלהם, צפירה נועדה למשהו אחר, נועדה להיזכר ולקבל כוחות או להגיד תודה לאלוהים? 
----------
ולעניין אחר.
בהמשך הפרק מתחיל עם ישראל לנוע לכיוון ארץ ישראל. הענן מתרומם מעל אוהל מועד ומתחילה תנועה של העם. 
משה נזכר לפתע בחותנו המדיני (יתרו ששמו כאן הופך להיות חובב משום מה) ומזמין אותו להצטרף למסע עם בני ישראל:
כט) וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן משֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי-יְהוָֹה דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְֹרָאֵל:

משה מציע לחותנו להצטרף למסע ומסביר זאת בכך שהולך להיות טוב לעם ישראל והוא רוצה שהטוב הזה גם יינתן לחותנו שכה עזר לו בחייו עד כה.
אבל חובב-יתרו דוחה את ההצעה:
ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לא אֵלֵךְ כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ:

למה חובב-יתרו דוחה את ההצעה? 
אחרי כל הניסים וההבטחות מאלוהים, הוא מסרב להצעה הנדיבה של משה? נראה לי שהסיבה לכך היא שחובב-יתרו כלל לא בטוח שהולך להיות כל כך טוב. הוא ראה את התנהגות בני ישראל בכל תקופת הנדודים במדבר עד כה וכנראה לא התרשם במיוחד לטובה ממה שראה.
משה קולט את העניין. משה גם מרגיש שהוא צריך איש חכם כמו חובב-יתרו לידו, ולכן מנסה טקטיקת שכנוע חדשה:
לא) וַיֹּאמֶר אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:

בוא איתנו מבקש משה. אני צריך אותך כדי שתהיה לנו עיניים. 
האם משה לא בוטח באלוהים ומבקש עיניים נוספות בדמות חוכמתו וניסיונו של חובב-יתרו?
לא כתוב בפרק אם חובב-יתרו החליט בסוף להצטרף או לא. נראה לי שהוא לא הצטרף אבל אינני בטוח. בכל מקרה אני בטוח שלמשה היה מאוד חשוב שהוא יצטרף. משה הרגיש שעוד צרות רבות מחכות לו במדבר והוא זקוק לכל עזרה אפשרית.
מנהלים/מנהיגים – כדאי לכם ללמוד ממשה. אספו סביבכם יועצים ועוזרים חזקים ומצויינים. לא יסמנים.

ולבסוף, המסע יוצא לדרך, ומשה פוצח בשיר:
לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַֹנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: (לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְֹרָאֵל:

המסע יצא לדרך ומשה מעודד את אלוהים לנצח בקרבות מול אויבים בזמן תנועה ובהשבת בני ישראל מהיכן שהם נמצאים בזמן מנוחה (עצירה). השיר הזה יכול להעיד על אמונה גדולה בכוחו של אלוהים. הוא גם יכול להעיד על פחד גדול מהעתיד לבוא.
שירת משה מלווה את בני ישראל מאז חציית ים סוף.