משה וחובב - במדבר י'  |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 08/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב, בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי, חֹתֵן מֹשֶׁה: נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה: אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם! לְכָה אִתָּנוּ, וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי יְהֹוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל... וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהֹוָה עִמָּנוּ, וְהֵטַבְנוּ לָךְ.

חובב בן רעואל המדייני הוא, על פי ההקשר, ובהסכמת רוב הפרשנים, יתרו, חותן משה. תרומתו לפרויקט הציוני היא רבה. הוא מארח את משה, הנס מפני פרעה; הוא נותן למשה את בתו ציפורה; הוא מייעץ למשה יעוץ ארגוני, שירות שכיום גובים עליו כסף רב. עוד יודעים אנו, כי הקשרים של בני ישראל עם המדיינים הניבו כמה מאפיינים יחודיים של דת ישראל, אשר מקורם במדבר המדייני.

משה מציע ליתרו להצטרף אל מסע בני ישראל לארץ כנען. את תרומתו של יתרו לבני ישראל מכיר משה היטב. האם יש למשה מה להציע לו, ליתרו, בתמורה? האם מציע משה ליתרו להיות חלק בלתי נפרד מעם ישראל, עַם הבחירה וההבטחה, המחזיק בקושאן עתידי על נחלות בארץ כנען? לכאורה – כן. את ההבטחה של משה, `כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהֹוָה עִמָּנוּ, וְהֵטַבְנוּ לָךְ`, יכול יתרו לפרש כהבטחה לחלוק עם בני ישראל את כל הטוב, שיעניק להם אלוהים בארץ כנען; אך לו זה היה המצב, היה על משה לומר לו, ליתרו: ``כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה חֶלְקְךַָ כְּחֶלְקֵנוּ בַּטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהֹוָה עִמָּנוּ`. לשון המקרא יודעת ניסוחים מעין זה.

יתרו הבין, ככל הנראה, שמשה מציע, מה שקרוי בימינו `לעשות לו טובות`, ואולי על כן הוא עונה למשה: `לֹא אֵלֵךְ, כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ!`.

ספרי התורה כתובים ברוח ההבטחה לעתיד אודות חלוקת ארץ כנען לנחלות שבטים, ועל כן יהיו בה, בארץ כנען, בנוסף לשבטים היושבים על נחלותיהם, ובנוסף לגויים שלא יושמדו, גם גרים, הלא הם הנספחים הזרים, הזכאים כמעט לכל טוב הארץ ולהגנה על פי חוקי התורה, אך נחלה לא תהיה להם. גם הלוויים שייכים במובן זה לקטגוריה דומה. נחלת שבט לא תהיה להם, אם כי הם יקבלו תחליף בדמות ערי לוויים.

בפועל, על פי הכתוב בתנ"ך, ישנן עדויות לצאצאי המדיינים, שחיו בתחום ארץ כנען, כמו שבט הקיני או בני רכב.

אותו מעמד של גר בקרב בני ישראל הולך ומתגבש גם במדינתנו המודרנית, המושפעת מאד מהלכי רוח ומאידיאולוגיות דתיות, ואשר אינה רואה באזרחי ישראל הלא יהודיים חברים שווי זכויות בלאום הישראלי. עצם קיומו של מעמד הגר במקרא משמש מודל לאותם מחוקקים, התומכים בחוק הלאום, בנוסחו העכשווי. החוק מדגיש זאת גם במילותיו, וגם ברוחו. הצעות חוק, כמו זו שהציע ח"כ בני בגין, מנסות לתקן את הנזק, בבקשן להוסיף לחוק הלאום, כי על פי מגילת העצמאות תקיים המדינה שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות.

נחתום את העיון הקצר שלנו בהערה, שלעומת העם העברי, שבחר לא לצרף את שבטו של יתרו לעם ישראל, בחרה העדה הדרוזית ביתרו להיות אביהם המיתולוגי. הוא הנביא הגדול שלהם, והוא קרוי בפיהם `נבי שועייב`.