הנפש היבשה ומנהיגות אמת - במדבר יא | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 08/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הזה, פרק ה"תלונות", מתברר שאחרי כל ההכנות שעבר העם בשנה האחרונה, בהן ניסה משה, בהשראת אלוהים, לטעת בעם ישראל רוח קודש וחזון המבוססים על אמונה עיוורת באלוהים, התוצאה היא כשלון "קולוסאלי".
כבר בפרק הקודם הרגשתי שמשה חש בפורענות המתקרבת, והנה, בפרק הזה, רגע אחרי שהמסע המפואר לארץ ישראל מתחיל, עם ארון הברית בלב המחנה, העם מתלונן על מצבו:
ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָֹר:
ה) זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים:
ו) וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ:

האספסוף (לא ברור מי זה, אבל תמיד נוח להפיל על מישהו אחר את האשמה) ובני ישראל כולם, מתלוננים שחסר להם בשר, דגים, קישואים, אבטיחים, חציר, בצל ושום (איפה רמי לוי כשצריך אותו!). סל מזון שכולל רק מן פלאי אינו מספק!!
מעניין לראות את ההקשר בין המחסור בגיוון מאכלים לנפש – הפסוק האחרון בקטע שלמעלה הוא - "ועתה נפשנו יבשה"!
כמו ביום כיפור, שם אנחנו נדרשים "לענות את נפשותינו", גם כאן. עינוי הנפש קשור קשר הדוק עם עינוי האוכל. ביום כיפור, עינוי הצום אמור להביא אותנו להתעלם מהבלי הגוף ולהגיע לחשבון נפש אמיתי, וכאן, עינוי הנפש בדמות אמונה עיוורת, לא מצליח למלא את הגוף הנהנה ממן פלאי.

כתוצאה מהיללות והתלונות של העם, משה נראה כמאבד את ביטחונו והוא פונה לאלוהים ואומר לו:
יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא-מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ: לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה—עָלָי
יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה--אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ: כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. 
יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה: כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה.

העם הזה הוא שלך, אומר משה לאלוהים. אני לא ילדתי אותו ואני לא מסוגל לספק לו את צרכיו.
משה מבקש להתפטר:
יד) לא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵֹאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי:
טו) וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶֹה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל-אֶרְאֶה בְּרָעָתִי:

אני לומד מכל הסיפור הזה שמנהל / מנהיג, שרוצה להוביל את אנשיו חייב להבין שאנשים אינם מוכנים ללכת כעיוורים. חייבים למלא את האנשים בהסברים על הסיבות לשינוי הנדרש מהם, כיצד הדברים הולכים לקרות, לשתף אותם בחזון ובעשייה ואז, רק אז, אפשר יהיה לקוות שהם אכן יסכימו ללכת את הדרך למרות הקשיים. הרי בני ישראל לא היו רעבים – היה להם מן פלאי. הם היו "רעבים נפשית" ואת זה אלוהים ומשה לא הבינו ולכן הגיע הכישלון הגדול.

משה, ברוב צניעותו וגדולתו, מאשים בעיקר את עצמו ומבקש להתפטר.

אלוהים, חש במצוקתו של משה ומנחה אותו לאסוף שבעים מזקני העם, להביא אותם לאוהל מועד, והוא אלוהים יאציל עליהם מרוחו כדי שהם יוכלו גם לעזור למשה:
טז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. 
יז) וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ.

הנהגת העם מתוארת כאן כמשא. משא העם.
ובשביל לשאת עם שלם, נדרשת הנהגה של קבוצת אנשים ולא של מנהיג בודד.
הניסוחים כאן מביעים אינטימיות וקשר מאוד עמוק ואבהי בין אלוהים למשה. ממש אפשר לחוש את הקרבה ביניהם. אלוהים כאילו עוטף את משה.

ומשה מקבץ את 70 הזקנים אותם יהפוך אלוהים לנביאים לצידו של משה (נביאים == מנהיגים), הסנהדרין הראשון של בני ישראל.
ולפתע מתברר, שיש עוד מנהיגים במחנה. כאלה שנבואתם לא זוכה להשראה מאלוהים. נביאים מעצמם.
יהושע מבקש ממשה לכלוא אותם, שהרי הם לא חלק מאותם 70 נבחרים.
ומשה יוצא בהצהרה מפתיעה. ממש דמוקרטיה נבואית / מנהיגותית:
כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.

משה לא מתעניין מה אומרים אותם נביאים שמחוץ ל 70 הנבחרים. הוא פשוט מקווה שכולם יהיו נביאים. 
אז משה מצד אחד מבקש בפרק להתפטר, ומצד שני מברך כל מי שמוכן לתפוס מנהיגות. הוא אינו חושש למנהיגותו ומעצים כל מי מסביבו שמוכן לקחת אחריות ומנהיגות.
----------
ואיך אפשר בלי קריצה לראש הממשלה שלנו שמנסה להנהיג את העם לבדו ומונע צמיחה של מנהיגות אמיתית לצידו.
ואיך אפשר בלי קריצה לעבר מנהיגי האופוזיציה, שגם הם לא משתפים פעולה וכל אחד מהם מנסה לתפוס מנהיגות ומבטל מנהיגותם של אחרים.
ואיך אפשר בלי קריצה לשרת התרבות שלנו, הגברת מירי רגב, שהסבירה שהעם העובד קשה ונתון בלחץ של מלחמות וכו`, צריך לקבל מהתרבות בעיקר שעשועים וכיף. דעתי שונה בתכלית – דווקא העם העובד קשה ונתון בלחצים כאלה ואחרים, צריך גיוון תרבותי שימלא את נפשו ולא ישאיר אותה "יבשה". אם יתנו לנו רק "אח גדול" נהפוך לאספסוף מילל מכל קושי קטן במציאות. אם יתנו לנו תרבות מאתגרת, שמאלנית, ימנית ואמצעית, אז נוכל לעמוד בקשיים המורכבים של החיים.
.