עָנָו מִכֹּל הָאָדָם - במדבר יב: עָנָו מִכֹּל הָאָדָם | אורי הייטנר

מאת: אורי התמונה סטוקפרש ת.פרסום: 09/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אורי הייטנר
במדבר יב:  (פורסם לראשונה לפני למעלה משלוש שנים)

אחרי אתגרי התאווה, הדרישה לחזור למצרים ואלדד ומידד - את האתגר הבא מציבים בפני משה הקרובים לו ביותר, אחותו מרים ואחיו אהרון. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן (מושג בעייתי ולא לגמרי פתור – האם אהרון היה פאסיבי או שגם הוא היה שותף לדיבור) בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר! וַיִּשְׁמַע יְהוָה". יש כאן קריאת תגר כפולה. האחים סונטים באחיהם על שנשא אישה כושית וטוענים נגדו על שהוא נוטל את כתר הנבואה לבדו, והרי גם הם נביאים. אלוהים מזמן אותם לבירור וקורא אותם לסדר. הוא מסביר להם איפה משה ואיפה הם: שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי! אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהוָה, בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה. בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת. וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט. וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה? אל סוגיית האישה הכושית אלוהים אינו מתייחס. אולם בתום הבירור, כשסר הענן מעליהם, מתברר שמרים - מצורעת. הצרעת מקובלת כעונש על לשון הרע. והצבע הלבן של עורה המצורע, מרמז על ביקורתה על גיסתה הכושית. ואיך הגיב משה, מושא ביקורתה של מרים, שלהגנת כבודו אלוהים העניש אותה? וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר: אֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ!

אז מה למדנו בפרקים האחרונים בנושא המנהיגות? ראשית, את הבעייתיות בשלטון יחיד. גם כשמדובר בגדול הנביאים, גדול המנהיגים, אין הוא יכול לשאת לבדו במעמסה. הוא זקוק לשותפים, שיישאו עמו בעול. שנית, שמנהיג גדול אינו נלחם על כבודו ולא על בלעדיות. נהפוך הוא – "מִי יִתֵּן כָּל עַם יְהוָה נְבִיאִים". שלישית, שמנהיג גדול יודע למחול למי שפגע ואינו מחפש נקם. מנהיגות אמת היא מנהיגות של ענווה. ולא בכדי נאמר בפרשה על משה: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

****

הסיפור הזה הוא המקור היחיד לכך שמשה לקח אישה כושית, ולא ברור האם אשתו ציפורה הייתה כושית, או שמדובר באישה נוספת.

את הסיפור הזה דרש דן אלמגור, בשירו "כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח" שכתב למחזמר "אל תקרא לי שחור", באמירה שהאירוע המכונן בחייו של משה היה לקיחת האישה הכושית לאישה. זו הסיבה והמסובב לכל מה שקרהו בהמשך חייו. בזכות העובדה הזאת הוא נבחר להיות גדול הנביאים, אהוב ה`, האיש שזכה לכל הפלאים, לכל ההצלחות ולכל הניצחונות. אך בשל העובדה הזאת, העם לא היה מוכן לקבל אותו ולסלוח לו, חרף כל ההצלחות, ועל כך זעמו עליו גם אחיו ואחותו ולא סלחו לו עד אחרון ימיו. בזכות האישה הכושית עורו קרן, בזכותה הוא זכה לראות את הירדן, אך בגללה הוא מת בהר נבו בודד, ולא זכה להיכנס לארץ ישראל.

השיר מלא סימפטיה למשה על בחירתו וטוען שבכך הוא גם מילא את רצון ה`, חרף זעם העם והמשפחה. אבל הסוף הוא סוף טרגי. בזכות האישה הכושית הוא זכה לכל ההצלחות, אך לכאורה בעטיה הוא הופלה ולא הורשה להיכנס לארץ, ובכך יש בהחלט ביקורת כלפי החלטת האלוהים. יש כאן מִרְמוּר, בנוסח "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת".

"אל תקרא לי שחור" הוא מחזמר רוק שכתב דן אלמגור ועלה על הבמות ב-1972, בביצוע להקה בת 7 זמרים ובהם רותי נבון, עוזי פוקס, אברהם פררה ודודו זר. המחזמר עסק בסוגיית השחורים בארה"ב ומאבקם לשוויון ולחופש. כמו מאבקם של השחורים בארה"ב, גם המחזמר "אל תקרא לי שחור" הושפע מאוד מהתנ"ך, גיבוריו וסיפוריו. בני נגרי הלחין את שירי המחזמר.

והאיש משה זכור לטוב / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / ולא קם נביא גדול כמותו / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / הוא זכה לכל אותם פלאים / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / ויאהב אותו האלוהים / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. // ומשה גבר על כל אויביו / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / והוריד לארץ לנו שליו / כי אישה כושית לקח / והבקיע דרך במדבר / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / והמתיק מימיו של נחל מר / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. / הוא זכה לגבור על עמלק / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / את סיחון מעל דרכו סילק / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / הוא החריד עמים וממלכות / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / ונבחר לתת את הלוחות. // ויקצוף העם כולו חרון / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / זעמו מרים ואהרון / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / לא סלחו לו עד אחרון ימיו / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / אך משה אותה מכל אהב / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. // והאיש משה כולו קורן / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / הוא זכה לראות את הירדן / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / אל הארץ לא הורשה לבוא / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח / והוא מת בודד על הר נבו / כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.