בארץ הענקים - במדבר י"ג | מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 12/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא, וְזֶה פִּרְיָהּ... הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת.

משלחת ראשי השבטים שבה עם מסר מבולבל אודות הארץ אותה נשלחו לחקור. מחד – מודים הם – זו ארץ זבת חלב ודבש, כלומר ארץ פוריה, ומאידך – זו ארץ האוכלת את יושביה, והעם היושב בה הם אנשי מידות. את הביטוי `ארץ אוכלת יושביה` מנסים הפרשנים לבאר, וכל אחד מהם מבין אותו אחרת. יש הסבורים כי מדובר באוויר רע, המזיק לאנשים היושבים בארץ כנען, ואחרים סבורים כי אנשי הארץ נמצאים כל העת במלחמות בינם לבין עצמם. בנוסף לכך, מטילים יושבי הארץ אימה על חברי המשלחת, כי הם `אנשי מידות`, כלומר – ענקים.

מסתבר כי עיקר הרושם של חברי המשלחת מושתת על הפחד מפני יושבי הארץ. עצם ישיבתם בה בערים בצורות וטיבו של פרי הארץ מעידים על הפוטנציאל שלה למגורים ולחיים ברווחה, ולא מפתיע, שמישהו אחר כבר חי שם, ואותו מישהו לא ישמח להיות מוחלף על ידי עם פולש.

במספר מקומות בתנ"ך מוזכרים ענקים, או נפילים, כאשר רוב הפרשנים רואים בהם `אנשי מידות`, כלומר גדולי מידות. ממקורות אלה ירשה המילה המודרנית יותר `ענק` את משמעותה. האם היתה זו המשמעות המקורית? ומי, בכלל, היו אותם תושבים קדמוניים של הארץ? אנו נכנסים כאן לשאלות של מיתוסים, שגם אם יש בהם גרעיני אמת, הרי שרב בהם הדמיון על המציאותי. בתחילת ספר בראשית מסופר המיתוס על ילידי הזיווג המוזר בין בני האלים לבנות האדם – הנפילים ואנשי השם. מיתוסים כאלה היו קיימים גם בתרבויות אחרות באזורנו, והם הזינו את דמיונם של דורות רבים. כל אדם, שניחן בתכונות מרשימות יוצאות דופן, כמו קומה גבוהה, כוח גופני עצום או גבורה יוצאת מהכלל, היה מועמד לגיבוש מיתוס כזה אודותיו. לעומת המיתוס, הרואה באותם `ענקים` צאצאים של זיווג עם יצורים שמימיים, יש המחפשים בתולדות המזרח הקדום מילים המזכירות את המילה `ענק`, וכך התגבשה לה תיאוריה אחרת, אודות פולשים ממוצא אגאי קדום, שהגיעו לארץ כנען עוד הרבה לפני גויי הים (הפלישתים, הדנאים...), וממדי גופם היו גדולים משמעותית מממדי גופם של הילידים השמיים.

נצטט ממאמרו של עתניאל מרגלית (בית מקרא פ"ג, תש"ם) `בני הענק ומוצאם`:

לצורך הדיון שלנו אין זה משנה, אם הארץ `ענקו`, אשר ממנה הובאה המתכת היקרה היתה קפריסין, מקור הנחושת,או לאוריום, מכרות הכסף והבדיל ליד אתונה, או ספרד, מקור הבדיל לעולם האגאי העתיק; די לנו לדעת שמדובר בארץ מארצות גויי הים, הוא העולם האגאי העתיק, המיצאת בדיל ומתכות יקרות או סוחרת בהן, שעמדה בקשרי מסחר עם המזרח התיכון ומסופוטמיה של המאה ה-19 לפנה"ס, עם ממלכות כמו מארי ואשנונה וסרגון מלך אשור, כ-700 שנה לפני יציאת מצרים. ארץ זו, שתושביה נקראו `ענקו`, הנה מקורם ומוצאם של בני ענק אשר ישבו בחברון.

לא פלא, שרגע לפני תחילת ההתארגנות לכיבוש הארץ צצים המיתוסים אודות בני הענק, והם מזינים את פחדיהם של בני ישראל מפני העתיד. אם כבר מפחדים מהתנגדות תושבי הארץ לכיבוש הציוני, מוטב לנסות להצדיק פחד זה בעובדות לכאורה אודות מידותיהם הלא רגילות של הנייטיבס.

וישנו מניע נוסף להצגת הסיפורים האלה: ההבטחה האלוהית של ארץ כנען לבני ישראל מחוזקת על ידי ה`עובדות` אודות יושבי הארץ המקוריים. אלה אנשים `אחרים`, לא בדיוק אנושיים, ומן הדין להוריש אותם ולהתיישב בארץ במקומם.