בארה של מרים - במדבר כ' | מני גל

מאת: מני גל התמונה סטוקפרש ת.פרסום: 21/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל הָעֵדָה, מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם, וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה...

פסוקים אלה, הפותחים את הפרק שלפנינו, מדלגים קלות על מותה של מרים, ועוברים לסיפור הוצאת המים מן הסלע על ידי משה. הסיפור מתמקד באובדן האמונה של העם ומנהיגיו באלוהים. העם הצמא למים נושא קולו בתלונה חריפה על מצוקת הצמאון, ומאשים את אלוהים: לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה? האל מגיב תגובה מורכבת: מחד, הוא מנחה את משה להוציא מים מן הסלע, ובזאת לפתור את הבעיה; ומאידך, הוא מעניש את העם על חוסר אמונתו, ומדיר את כל הדור הזה מהכניסה לארץ כנען.

אך חז"ל אינם מוותרים על המילים הראשונות של הפרק, והם מנסים לענות על שתי שאלות. האחת – מדוע התורה מספרת כה מעט על מרים, אחותם של אהרן ומשה? והשניה – למה רומזת סמיכות הפרשיות של מות מרים וסיפור הוצאת המים מן הסלע? על שתי השאלות האלה הם משיבים בפרץ של מדרשים יפים, שחלק מהם יובא כאן:

בפרק הבא, פרק כ"א, מופיעה שירת הבאר:

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם, וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

חז"ל קוראים לבאר זו `בארה של מרים`. מרים, כך הם מספרים, עשתה רבות למען בני ישראל. בזכותה נבעה באר ניסית, אשר ניחנה ביכולת לשנות את מקומה, ולנדוד בעקבות בני ישראל, ובזאת לספק להם מים חיים – המצרך החשוב ביותר לנודדים במדבר. עם מות מרים, כך טוענים חז"ל, פסקה הבאר לתת מימיה, ולכן נאלץ האל לחולל נס חדש, ולהורות למשה להוציא מים מן הסלע באיומי מטה.

מסכת אבות מספרת: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.

באחד הפרקים הקודמים סיפרנו על מטה אהרן. ובכן, גם פי הבאר, פי בארה של מרים, נבראה באותו רגע מיוחד של בריאת העולם.

גם ר` עובדיה מברטנורא אומר במפורש: ופי הבאר - בארה של מרים, שהייתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות, ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (במדבר כ"א) `עלי באר - ענו לה`.

וכך זוכה מרים בשדרוג מעמדה, והיא מוצבת בשלישיה המכובדת עם אחיה אהרן ומשה. משה חולל ניסים במטה, אהרן זכה בענן הפלא, ובזכות מרים ליוותה הבאר הניסית את בני ישראל במסעיהם.

רש"י מסביר מדוע התרגש על בני ישראל אותו צמא נורא: סלע, וזבין ממנו מים, והיה מתגלגל והולך עם ישראל, והוא הסלע שבו הכה משה, שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו, לפי שמתה מרים.

ספר התודה לאליהו כי-טוב ממשיך ומפתח את המדרש בדמיונו העשיר:

והיאך הייתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה `עלי באר ענו לה - עלי באר!` והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. ואשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל (משבט אחד למשנהו), הייתה הולכת בספינה; - והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים פיסא (רצועת קרקע) גדולה, ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף.

מרים כבר הלכה לעולמה, ומה היה סופה של הבאר? חז"ל אינם מוותרים על האפשרות לענות גם על שאלה זו, והם מספרים:

אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון, וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא (כינרת), זו היא בארה של מרים (ירושלמי, כתובות)

הבבלי, לעומת זאת, מספר שבאר מרים מצויה בים התיכון, סמוך להר הכרמל- והוא מתכוון לאי היונים מול חוף מעגן מיכאל, אשר נצפה יפה מהכרמל. אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים (בבלי שבת)

המסורת אודות באר מרים שנחה לה במי הכינרת הועברה מדור לדור בקרב יהודי הגליל, ויש המזהים את המקום במדויק, על פי ספרים שונים שהזכירו את המסורת הזאת, כמו כתביו של האר"י מצפת. מסורת זו מאפשרת ליהודים מאמינים להגיע לאותו מקום על חוף הכינרת, לשאוב ממימי האגם בנקודה זו, ולהאמין בכוחם המרפא.

באר מרים לא סיימה את תפקידה. היא מחכה לצו 8 עתידי באחרית הימים. וכך מסופר בפרקי דרבי אליעזר: "מי הבאר עתידין (באחרית הימים) לעלות תחת מפתן הבית, ומפרים ונובעים ויוצאים שנים עשר נחלים כנגד שנים עשר שבטים... וכל שדה וכרם שאינם עושין פרי, משקין מאותם המים האלה. ונכנסין לים המלח והם מרפאין אותו... נמתקין כמן, ועולין בנחל עד ירושלים... וכל אדם שהוא חולה ורוחץ באותם המים מתרפא... "

אמנם ים המלח חולה, אך מחלתו היא מחלת הבולענים וההתכווצות, ולא ברור מה יש לבאר מרים להציע בנושא זה; אבל המדרש נחמד!

נשלים סקירה זו בהתרשמות מהמגמות הפמיניסטיות בקרב שומרי המצוות, המנסות להדגיש את חשיבותה של מרים, האישה המנהיגה. הבאר הניסית המלווה אותה מסמלת את השפע ואת החיים שמעניקות הנשים למציאות המדברית הצחיחה של חיינו.