אתון ומצפון - במדבר כ"ב | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה רמברנדט (ויקיפדיה) ת.פרסום: 22/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק על מאבק פנימי בנפשו של אדם.
כזכור בני ישראל מתקרבים לארץ המובטחת ונוחלים ניצחונות במספר קרבות בדרך. בלק בן צפור, מלך מואב, מבין שבני ישראל מתקרבים אל ממלכתו והוא מפחד. בני ישראל יצרו במספר ניצחונות קצר וממוקד את "אפקט ההרתעה":
ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב-הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל

ויגר מואב == פחד מואב.
בלק, במקום לפנות עם שליחים לבני ישראל, למשה, כדי לברר מה כוונתם, בוחר בדרך אחרת. הוא שולח שליחים לאחד בלעם, שנחשב לנביא (או מכשף) שאת מי שהוא מברך יוצא מבורך ואת מי שהוא מקלל אכן יוצא מקולל. בלק מנסה לגרום לבלעם לקלל את בני ישראל ובכך להבטיח את נצחונו עליהם.
ה) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרֹא-לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי:
ו) וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר:

בלק הזה הוא פשוט פחדן. מקווה שבלעם המכשף יעשה בשבילו את העבודה.

בלעם אינו מוכן לבצע את בקשתו של בלק משום שאלוהים נגלה אליו בלילה ואומר לו:
יב) וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-בִּלְעָם לא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לא תָאֹר אֶת-הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא:

כלומר – אל תלך עם אנשי בלק ואל תקלל את עם ישראל כי זה עם מבורך – זה הקול הפנימי הראשון בתוך בלעם.
בלק לא מוותר ושולח לבלעם שליחים נוספים עם הבטחות לכסף ורכוש רב אם יבוא אליו.

בלעם מתלבט ומקבל מאלוהים אישור ללכת עם אנשי בלק, אבל להגיד רק מה שאלוהים יאמר לו להגיד. זה הקול הפנימי השני של בלעם. הקול שלא יכול להתאפק למול ההזדמנות לקבל רכוש כה גדול:
כ) וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל-בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶֹה:

ועכשיו יוצא בלעם בדרכו לפגוש את בלק כשהוא רוכב על אתון. האתון ובלעם מתווכחים ביניהם בדרך. האתון מסרבת ללכת בדרך לבלק ואילו בלעם בכוח, תוך שהוא מכה באתון העקשן/העקשנית, מנסה לגרום לאתון ללכת בדרך לבלק. שני הקולות בנפשו של בלק באים לידי ביטוי במאבק בינו לבין האתון.

דווקא האתון, סמל לחיה לא חכמה אך עקשנית, היא זו שרואה את הדרך הטובה. היא זו שרואה את מלאך האלוהים שחרבו שלופה ומבקשת שלא להתקדם בדרך, ואילו בלעם, סמל לנביא/מכשף שיודע הכל, הוא זה שמקבל בסיפור את הקול הפנימי השני, הרע, זה שחושק בכסף הרב של בלק בן צפור, מלך מואב.
כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ:

בלעם מגיע בסופו של הפרק לבלק ואומר לו שהוא יגיד רק מה שאלוהים ישים בפיו. 
מה הוא יגיד – נדע רק בהמשך, בפרקים הבאים.

הפרק הזה בעיני הוא פרק שבא ללמד אותנו שכאשר מתחולל בתוכנו מאבק פנימי, לפעמים דווקא האתון, החלק הסמוי, זה שלכאורה לא רואה את המציאות, הוא זה שבאמת רואה את האמת שמעבר להבלי העולם הזה.
צריך להקשיב גם לאתון. לפעמים היא כל כך חכמה שהיא מתחילה לדבר כמו בן אדם. בדרך כלל היא לא מדברת ואנחנו צריכים לבד להבין מה אומר לנו הקול הפנימי שלנו, המצפון.