נביא אמת - במדבר כ"ב | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, התמונה ויקיפדיה, בלעם והמלאך. תחריט עץ מכרוניקת נירנברג (1493) נחלת הכלל ת.פרסום: 26/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אורי הייטנר
במדבר כב: 

בפרק כב אנו פוגשים שתי דמויות חדשות: בלק בן ציפור, מלך מואב ובלעם בן בעור. בלעם הוא נביא או קוסם, שהיה מוכר בכל המזרח הקדום כאדם בעל כוחות עילאיים – בעל יכולת לברך או לקלל, וברכתו או קללתו מתקיימת.

לאחר שורה של ניצחונות וכיבושים בעבר הירדן המזרחי, חונה עם ישראל על גבול מואב. לא בכדי אני מכנה אותו כאן "עם ישראל" ולא "בני ישראל", מפני שהוא מוגדר כעם בלשון הטקסט: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד, כִּי רַב הוּא. וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ניצחונות ישראל יצרו הרתעה חמורה ומלך מואב מבועת ומפוחד מפני העם העומד מולו. הוא הגיע למסקנה ריאלית שאין דרך לנצח את העם הזה במלחמה ופונה לדרך המאגיה. הוא שוכר את בלעם לקלל את ישראל, בהניחו שזאת הדרך היחידה לנצחו. והנה, בלעם שבא לקלל, ברך את עם ישראל, ברכות נפלאות, שאף נכנסו אל תוך התפילה.

בחפירות ארכיאולוגיות בירדן התגלו שרידי ספר בשפה המואבית, הנקרא "דברי בלעם בן בעור". מכאן, שאכן – או שהייתה באמת דמות כזו, או שהייתה אמונה רווחת במזרח כולו על קיומה של הדמות.

המסורת היהודית, מציגה את בלעם כדמות שלילית, שניסה בכל מאודו לקלל את ישראל, ובכל ארבעת הניסיונות אלוהים עצר אותו, הפך את הברכה לקללה ובכך הציל את ישראל. הגישה השוללת את בלעם מופיעה כבר בתורה עצמה, בספר דברים, שם נאמר: וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה. בספר יהושע הוא אף מוגדר "בלעם בן בעור הקוסם" ועל פי התורה הקוסמות היא אחת מתועבות עמי כנען, שנאסרו על בני ישראל.

אולם, קריאת הפרק מציגה את בלעם באור אחר לחלוטין. אי אפשר שלא לראות בעליל שבלעם הינו נביא ה`, נביא אמת. יש לציין, שגם נביאי שקר הם נביאים, אלא שהם משקרים, כלומר לא מעבירים את דבר האלוהים, אלא אומרים את מה שמצפים מהם, או מנבאים על פי מה שמשלמים להם. לעומת זאת, בלעם, לאורך כל הדרך, מבהיר לבלק ולשליחיו שאין הוא "פה להשכיר" אלא הוא שואל את ה` ומעביר את דבריו כהווייתם. וכאשר בלק מציע לו תמורה כספית נאה, הוא עומד בפיתוי, ומשיב פעם אחרי פעם באופן חד משמעי: וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. מה פירוש "לא אוכל"? ודאי שהוא יכול, בדיוק כפי שנביאי שקר יכולים, הרי עיקר היהדות הוא חופש הבחירה של האדם. כשבלעם אומר "לא אוכל", הכוונה היא שאינו מוכן, כיוון שהדבר מנוגד לדרכו, לאתיקה הנבואית שלו. ארבע פעמים עומד בלעם במבחן – נדרש לקלל, כאשר מובטח לו הון רב תמורת הקללה, והוא מברך. בשום מקום בפרשה, לא נכתב שהוא ניסה לקלל, ואלוהים הפך את ברכתו לקללה.

מדוע, אם כן, נוצר הנראטיב של "בלעם הרשע". דומני, שהדבר נובע מגישה הקיימת ביהדות, לפיה גוי אינו יכול להיות נביא, אלא רק יהודי. אולם לדעתי, לא זו בלבד שהנראטיב הזה מנוגד לכתוב בפרשה, אלא שאני רואה הרבה יופי דווקא בתובנה שגם לא יהודי עשוי לקבל התגלות ולהיות נביא.

בתוך הפרשה, מופיע סיפור שלילי על בלעם; סיפור מוזר ביותר, מיסטי, השונה בסגנונו ובמסריו משאר הפרק. מסופר שם על בלעם הרוכב על אתונו, ולפתע האתון רואה מלאך שְׁלוּף חרב חוסם את דרכה, נלחצת אל הקיר ומוחצת את רגלו של בלעם. שלוש פעמים הוא מכה את האתון, והיא מדברת אליו, מטיפה לו מוסר על יחסו הבלתי הוגן אליה. רק אז הוא רואה את המלאך, המאיים עליו ומורה לו לומר רק את המילים שיכניס לפיו. לכאורה, אישוש לתפיסה השלילית אודותיו. אך הסיפור הזה סותר את העובדה שלאורך כל הדרך בלעם אמר מרצונו שיאמר אך ורק את דבריו של אלוהים. אין זאת, כי אם תוספת מאוחרת שנועדה להציג את בלעם באור שלילי, ליצור לו דמוניזציה. בלעם הוא נביא? הרי הוא, המכנה את עצמו "גלוי עיניים", אינו רואה את מה שהאתון רואה.

לעניות דעתי, בלעם הוא מופת של נביא אמת, הדבק בדבר ה` ומואס בפיתויים החומריים המורעפים עליו. שוב ושוב הוא מברך את עם ישראל, ברכות נפלאות, שנכנסו לתפילה. כן, טקסטים של גוי, רחמנא לצלן, נמצאו ראויים להיכנס לתורה ולתפילה.