רגע לפני חילוף המשמרות | במדבר כ"ז | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 30/01/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ארבעים שנה הנהיג משה את בני ישראל. במהלך הקדנציה שלו התרחש הרבה: ציבור גדול של עבדים יצא לחופש, עזב ארץ, שהיתה מולדת עבור כל בני הדור ההוא, קיבל מרותו של אל אחד, שהשליט עליו את חוקיו ומצוותיו, התנסה בנדודים מייגעים ומרובי סכנות, וקיבל חזון עתידי של ארץ יעד, שתהיה ארצו. על כל המעשים האלה חתום משה, שאכל לא מעט מרורים כדי לממש את התכניות האלוהיות עבור עם ישראל. כל אותה העת היה משה המנהיג היחיד, שנסתייע בתמיכה האלוהית ובמעמד הכהונה בראשות אהרן אחיו. ניסיון אחד להחליף את המנהיג הושתק בתגובה אלוהית נוראה, ולמרות גילו המופלג של משה, לא נעשו עד עתה כל הכנות להחליפו. כעת, לאחר שאהרן כבר הלך לעולמו והוריש את הכהונה הגדולה לבנו אלעזר, מגיע תורו של משה לפנות את הבמה. היוזמה אינה מגיעה מלמטה, מן העם. אלוהים הוא המנהל את המהלך, והוא אף מצביע על היורש.

אין ספק כי רגע זה, בו נודע למשה, כי לא יבוא אל הארץ המובטחת עם בני עמו, הוא רגע קשה מאד עבור מי שהקדיש את כל חייו למשימה, שכעת ברור לו, כי הוא לא יזכה לראותה מושלמת. גם עבור מי שנחשב לצנוע ועניו, יש בידיעה זו משום כפיות טובה של האל, שתבע ממנו כל כך הרבה לאורך כל המסלול.

לקוראים בספר יהושע מתברר עד מהרה, כי המשימה של כיבוש הארץ שונה בתכלית ממשימותיו של משה במדבר. יש רגעים כאלה בחיים, בהם נדרש האדם להבין, כי מציאות החיים ואתגריהם משתנים, וכי יתכן שמה שעשה כל כך היטב במשך זמן כה רב, כבר אינו נדרש ואינו מתאים לצרכי השעה. רגעים קשים אלה מתמזגים בהכרה הכאובה של האדם, שמעבר לחייו המקצועיים, הוא הולך לקראת מותו.

המקרא עושה חסד עם משה, וממשיך לתארו כממלא אחר צו ה` ללא קובלנות. אם היו לו רגעים של ויכוח עם החלטות האל, לא היו אלה ממוקדים בגורלו האישי, כי אם ברגשי המחויבות שלו כלפי העם. כעת, כאשר מבשר לו אלוהים את הבשורה הקשה, ואף מצווה עליו לפעול בעצמו להשלמת המהלך, להסמיך את יהושע להנהגה, ולהתכונן למותו, הוא עושה כדבר ה`. וכך מסתיים הפרק:

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ, וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה, וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה.

חז"ל רואים את משה אחרת לחלוטין, והם מתארים אותו כמי שנאבק בכל כוחו בגזר דינו. משה שלהם הוא הרבה יותר אנושי, אך הרבה נגרע מאיכותו האגדית, זו שמטפחת התורה.