בלי נדר?  במדבר ל' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 04/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נקדיש הפעם מעט תשומת לב לפרשנות המעניינת והמפורטת של `אור החיים` לפסוק:

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה, אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

ותחילה מעט מידע (מהויקיפדיה) אודות `אור החיים`:

רבי חיים בן עֲטַר נודע בכינוי `אור החיים` על שם ספרו, שהוא פירוש לתורה. הוא נולד במרוקו ב-1696, ונפטר בירושלים ב-1743. היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. את מרבית שנותיו חי במרוקו. בגיל ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל עם שתי נשיו וחבורת תלמידים שהתעתדה להקים בארץ ישראל ישיבה, תוך כדי שהוא קורא ליהודים שפגש בדרכו להצטרף לעלייתם. במסעו לארץ ישראל עבר דרך איטליה, בה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בכל תפוצות ישראל. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים, ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל". בן עטר נפטר כשנה לאחר בואו לירושלים, בגיל 47.

וכך כותב ר` חיים בן עטר:

איש כי ידור נדר לה` וגו` - צריך לדעת למה כפל לומר `ידור נדר` או `השבע שבועה`, ולא הספיק לומר כי ידור לה` או ישבע. עוד למה כפל לומר `לא יחל ` וגו` כל היוצא מפיו. אכן לפי שיש ב` (שְׁנֵי) מיני נדרים ושבועות, אחד בעניינים הנוגעים לנפש, ויתחלק לב` (שני) עניינים - אחד לעשות מעשה הטוב כגון ללמוד וללמד להקדיש לגמילות חסדים, ואחד להרחיק התיעוב, ... לבל ידור בשכונת אישה חשודה, לבל ילך בחברת פועלי און וכדומה. שני - בעניינים הנוגעים לגוף במעשה, שאין בו לא איסור ולא מצוה, וגם זה יתחלק לשני דברים, לאכול ולשתות לדור בדירה זו וכדומה, או שלא לאכול דבר פלוני ושלא ללבוש מלבוש זה וכדומה. ויצו ה` משפטיו כדת מה לעשות, ואמר כי ידור נדר סתם נדר יגיד על המעשה שנדר ללכת למקום פלוני או לעשות איזה דבר, ולפי שיש נדר שהוא לה` ודינו משונה (שונה) מנדרי חול כאשר יבאר הכתוב. לזה פרטו ואמר נדר לה`, נמצאת אומר שהזכיר הכתוב ב` מיני נדרים, נדרי חול ונדרי קודש.

את הנדרים מחלק בן עטר לשני סוגים, נדרים הנוגעים בענייני חולין, ונדרים הנוגעים בענייני קודש.

ואומרו `או השבע שבועה` כנגד העדר המעשה כמו שגמר אומר לאסור איסר (איסור) על נפשו, ויש גם כן בזה ב` נדרים, נדרי חול כגון לאסור דברים שאין מצוה באיסורם, או לאסור גם כן דברים שהם אסורין כגון בועז שנשבע ליצרו, ונתחכם ה` במה שאמר תיבת `לה` ` בין נדר לשבועה, להסמיך לה` נדר ושבועה לומר שהכפל שבא בנדר ובשבועה הוא פרט הנוגע לה`, ולא כללו בכלל נדרי חול לפי שדינו משונה, והוא מה שגמר אומר לא יחל דברו ככל היוצא וגו` פירוש כנגד נדרים שהם דברי חול ושבועות שהם מניעת דברים שאין בהם צורכי מצוה כשבועתו של בועז וכדומה לה, אמר `לא יחל`, פירוש הוא לא יחל, אבל אחרים מתירים לו וכמו שפירשו רז"ל (שם), וכנגד נדרים שהם נדרי הקדשות ונדרי שמים ושבועות שיש בהם צורכי מצוה, אמר ככל היוצא מפיו יעשה בזה, אין בהם תנאי, שאחרים יכולין להתירו, אלא הם דברים שאין להם התרה.

השבועה, על פי בן עטר, שונה מהנדר בזה שהיא הכרזה על הימנעות ממשהו, וגם היא מתחלקת לשני סוגים – הימנעות ממעשה שאינו אסור על פי התורה, והימנעות ממעשה אסור, כלומר – הכרזה על מאמץ מיוחד לא לעבור על מצווה מהתורה, האוסרת עלינו דבר מה.

ננסה להתייחס במילים משלנו להסבר שמביא בן עטר. עניין הנדרים והשבועות אינו עניין פשוט כלל וכלל, שכן כלולים בו סוגים שונים של הכרזות והתחייבויות. יש להבחין בין נדרים או שבועות העוסקים בקודש לבין אלה העוסקים בענייני חולין. יש להבחין בין התחייבויות, שהן בעצם רק הודאה בחשיבות איסור או מצווה, הכתובים בתורה, לבין התחייבויות למשהו שאין בתורה חיוב או איסור שלו. כמו כן יש להבחין בין התחייבות לבצע דבר מה לבין התחייבות להימנע מביצוע דבר מה. ואת כל הפירוט הזה גוזר בן עטר מהכפילות הבאה לידי ביטוי בצירופים `ידור נדר` או `הישבע שבועה`, כמו גם מהמונחים השונים לכאורה – `נדר` או `שבועה`.

בהחלט יכול להיות שהתורה לא נתכוונה לכך, אך עבור בן עטר זו הזדמנות לגזור בדרך מדרשית משהו מקבץ מְגֻוָּן של מצבים שונים אחד מרעהו, ולומר שכל מצב מבקש התייחסות שונה.