וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב - במדבר ל"א | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, ציור ועיבוד תמונה יונה ארזי (פיקסהביי) ת.פרסום: 07/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

במדבר פרק ל"א מתאר את מלחמת ישראל במדין. הנהגת מדין נהרגה במלחמה, והכתוב מפרט: וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם, אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע, חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב. חמשת המלכים ו... מיודענו בלעם בן בעור.

מה הוא עושה שם? הרי הוא בכלל סורי, מן העיר פתור אשר בארם נהרים, על נהר פרת. מה לו ולמדיינים שישבו בסעודיה, דרום עבר הירדן וסיני? הם לא אותו עם ולא אותה ארץ. מה יש לו לחפש שם? ומדוע הוא מוזכר בין מנהיגי מדין, היחיד המוזכר בשמו לצד חמשת המלכים? מוזר.

ותמיהה נוספת. בלעם ברך את ישראל. ברכתו קודשה ופסוקים ממנה צורפו לסידור התפילה, ועד היום אנו קוראים אותם מדי בוקר. בברכתו אומר בלעם: מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. וכי יתכן שגדול מברכי ישראל אורר במוות מדי ישראל במלחמה?! לא יעלה על הדעת.

בהמשך הפרק, נכתב על בלעם שהוא האיש שהסית את בנות מואב לפתות את בני ישראל לזנות לבעל פעור. איזו סיבה יש לבלעם לעשות כן, מיד אחרי שנשא נאום אחר נאום ובירך את ישראל ואחרי שדחה כל שכר שהוצע לו כדי שיקלל את ישראל, בטענה שהוא אומר רק את דבר ה`. מוזר. מוזר מאוד.

****

בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים, קיימת מחלוקת בין הגישה האוניברסלית שאותה מייצג הרמב"ם לגישה הפרטיקולרית שאותה מייצג ר` יהודה הלוי (ריה"ל). על פי הגישה האוניברסלית, אלוהים הוא אלוהי האנושות כולה, ועם ישראל, שקיבל את התורה, נושא שליחות אוונגרדית, להיות החלוץ בפני המחנה, שינחיל לאנושות כולה את האמונה בו. על פי הגישה הפרטיקולרית, אלוהים הוא האל של עם ישראל, וכל חפצו הוא בזיקה לעם ישראל. שתי הגישות הללו קיימות ביהדות מקדמת דנא ועד ימינו וכבר בתנ"ך הן באות לידי ביטוי, למשל באופנים שונים של חזון אחרית הימים – בין חזון אוניברסלי של גאולת האנושות, לבין חזון פרטיקולרי של גאולת עם ישראל ונקמה בגויים.

אחד הביטויים של המחלוקת, נוגע לנבואה. הגישה האוניברסליסטית של הרמב"ם מבססת את הנבואה על התבונה והפילוסופיה ומאמינה שהנבואה יכולה להיות גם בקרב בני אדם שאינם יהודים, שקיבלו על עצמם את האמונה באמצעות התבונה והמחשבה. ריה"ל שולל זאת מכל וכל.

לשיטתו, רק יהודי יכול לקבל נבואה. ליהודי נפש אחרת מאשר לכלל האנושות. על פי אריסטו, היררכיית סדר הקיום היא דומם, צומח, חי, בני אדם. בכל דרגה יש נפש של הדרגות שמתחתיה, אך גם נפש נוספת המאפשרת את ההתפתחות הנוספת (צמיחה, תנועה, תבונה). הנפש הרביעית, הנוספת, של בני האדם היא היכולת התבונית, השכל, השפה. על פי ריה"ל יש להוסיף על כך קומה נוספת, חמישית, יהודית. הנפש היהודית נעלה על הנפש האנושית, כי יש בה עניין אלוהי, היא נפש נבואית. מה שמבדיל בינינו לבין העמים, אינו רק העובדה שקיבלנו את התורה, אלא שיש ביהודי משהו נוסף, שלא קיים אצל הגויים. קבלת המצוות היא תוצר של ההבדל המהותי שבין היהודי לבין הגוי. הנפש הנבואית מאפשרת ליהודים לקבל התגלות, ולא להישאר בדרגה של הבנה שכלית, שהיא נמוכה יותר מדרגת ההתגלות. לכן, רק היהודים יכלו לקבל את התורה והמצוות. המצוות אינן יכולות להתקיים, אלא בעם ישראל.

בהצדקת הטענה הזאת קיימת בעיה; הרי לאברהם, העברי הראשון, קדמו נביאים החל באדם הראשון, נוח ואחרים. ריה"ל פותר את הבעיה בטענה, שסגולת הנפש היהודית הוטמעה באדם הראשון והתגלגלה דרך יחיד סגולה בכל דור, עד שהגיעה לאברהם.

לאסכולה הזאת יש בעיה בלתי פתירה – בלעם. בפרשת הברכה והקללה, בלעם מתנהג ומתגלה כנביא אמת מובהק. אבל הוא גוי. איך זה יכול להיות? מה עושים?

וכך החלה מושמצת דמותו של בלעם. הוא מוצג כמי שאכן בא לקלל את עם ישראל תמורת בצע כסף, אך כָּשל, כיוון שברגע שפתח את פיו אלוהים התערב והמיר את הברכה בקללה. הוא כונה בידי חז"ל "בלעם הרשע". וגם בסיפור המקראי, באו לידי ביטוי שתי האסכולות. לצד הסיפור האוניברסליסטי של בלעם נביא האמת, שנכנס בגדול לספר במדבר, הצליחו אנשי האסכולה הפרטיקולרית להכניס סיפורים המשמיצים את בלעם. כזה הוא הסיפור ההזוי על אתונו של בלעם, שצנח לו באמצע סיפור הברכות והקללות, במנותק מכל הגיון הסיפור הגדול, והוא פוגע קשות בתדמיתו החיובית של בלעם. וכזה הוא שרבוב שמו של בלעם כיועץ רע של מדין, במלחמתם בישראל.

וכאשר התורה מציעה לנו שני סיפורים חלופיים – בידינו הבחירה. אני בוחר בסיפור אודות בלעם נביא האמת.