מה לא מסתדר לי בפרק?  במדבר ל"א | מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 07/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים. אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ.

לאחר עשרות שנים של הנהגה בשרות הציבור מסיים משה את חייו במשימת נקמה דווקא? לא מגיע לו!

וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם, אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב.

האם ראוי היה בלעם לסוף אלים כזה? הלא במקום לקלל את בני ישראל, ברך אותם... יתכן שאת הקרדיט לשלום בני ישראל תובע אלוהים לעצמו, ללא כל שותפים.

וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת, הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה!

חזרתי וקראתי את פקודת היום לקרב, ולא מצאתי בו כל התייחסות לעניין הנשים; כלומר – אולי היתה לו, לאלוהים, סיבה טובה לתבוע גם את מות הנשים המדייניות שהחטיאו את ישראל, אבל, כמו ששרו בפלמ"ח: `למה לא אמרת זאת מקודם? למה לא סיפרת זאת מקודם?`. אותו רגע שאחרי המלחמה, כשאותם ששבו בשלום מן הסכנה, החזיקו בידיהם את המלקוח המפתה, נשים, אז לפתע נזכר אלוהים בדבר, ועוד קוצף על הלוחמים. לא מוגזם?

וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ, יֶתֶר הַבָּז, אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא, צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף, וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף, וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר, כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף.

וכאשר קוראים את פירוט מאות האלפים של הבקר, הצאן, החמורים והנשים, שנלקחו שלל מאת המדיינים, עדיין אפשר לקרוא למלחמה זאת `מלחמת קודש`? לא פלא, שעל השלל הזה מתעלקים הכל, ובכלל זה הכוהנים והלויים, המשרתים בקודש...