שיוויון בנטל - במדבר ל"ב | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה סטוקפרש ת.פרסום: 07/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק השוויון בנטל
ראשי השבטים של ראובן וגד באים למשה ומבקשים ממנו לאפשר להם להתנחל בעבר הירדן המזרחי. יש להם הרבה מקנה ואנשים והם רוצים לנצל את השטחים שהתפנו בעקבות הניצחונות של בני ישראל על מדין ואחרים ולחסוך מקום בארץ ישראל העתידה להיכבש בקרוב:
א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:
ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל-משֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל-נְשִֹיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: ..... 
ה) וַיֹּאמְרוּ אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל-תַּעֲבִרֵנוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן:

ההצעה נתפסת אצל משה כניסיון השתמטות מהחובה לשאת בנטל כיבוש הארץ המובטחת. לא רק זאת, משה רואה בהצעה פתח לכך שבני ישראל כולם יירתעו מהמעבר לארץ ישראל ויעדיפו להימנע מהקרבות הצפויים להם.
ו) וַיֹּאמֶר משֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:
ז) וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם יְהוָֹה

לפני שגורלם יהיה כגורל השליחים (מרגלים) שהוציאו דיבת הארץ, מתעשתים אנשי ראובן וגד ומציעים למשה פשרה: אנחנו נשאיר את הנשים והילדים כאן ונצא ונילחם בראש מחנה ישראל לכיבוש הארץ המובטחת. כשיסתיים הכיבוש נחזור ונשב עם הנשים והילדים בעבר הירדן המזרחי:
טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:
יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם אֶל-מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי ישְׁבֵי הָאָרֶץ:

משה מקבל את ההצעה:
כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם משֶׁה אִם-תַּעֲשֹוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְהוָֹה לַמִּלְחָמָה:
כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהוָֹה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו מִפָּנָיו:
כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְהוָֹה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיהוָֹה וּמִיִּשְֹרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְהוָֹה:

מעניין לשים לב להבדל בין ההצעה של ראשי שבטי ראובן וגד לבין מה שמסכים לו משה:
ראשי השבטים מציעים לצאת בראש מחנה בני ישראל ואילו משה משנה את הנוסח לכך שהם ייצאו כחלוצים לפני אלוהים. 
משה, כמו בפרק הקודם של הנקמה במדין, מדגיש שכל הפעולות מקורן הוא ברצון האלוהים ועבור האלוהים ולא עבור בני ישראל.
משה גם, על הדרך, מצרף להסכם גם את אחת המשפחות משבט מנשה, כך שבעבר הירדן ישתקעו השבטים ראובן, גד וחצי המנשה.
לג) וַיִּתֵּן לָהֶם משֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף אֶת-מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת-מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:

אין הסבר למה החליט משה לצרף גם את חצי המנשה להסדר. אני מציע הסבר משלי – מנשה הוא שבט משני בניו של יוסף (מנשה ואפרים). יש כאן פיצוי מסוים למנשה, על כך שיעקב נתן את הבכורה לאפרים על פני מנשה. יש כאן גם חלוקה של הנחלה בין לאה ורחל – ראובן וגד מצד לאה (גד אמנם נולד מזלפה, אך היא הייתה שפחת לאה) ומנשה מצד רחל (בנו של יוסף בנה).
כמה לקחים מהפרק הזה:
1. כיבוש הארץ והגנה עליה אינם נעשים ע"י חלקים מהעם! כולם שותפים! לא שותפות שבה חלק נלחמים וחלק מתפללים (מקריבים קורבנות וכו`) אלא כולם שותפים במעשה עצמו והשותפות היא בשם אלוהים!! מדהים אותי איך לפני 3000 שנה ידע מנהיג בני ישראל לכפות את רצונו לשוויון בנטל על כל העם ואילו היום, מנהיגינו נכנעים אל מול עסקנים בדמות "חרדים שתורתם אומנותם" ומאפשרים השתמטות משירות צבאי או לאומי לכאורה בשם "עבודת אלוהים". בשם אלוהים ציווה משה שכולם יישאו בנטל השירות הצבאי. 
2. האם עבר הירדן המזרחי הוא חלק מהארץ המובטחת? 
הרי ידוע שירו הידוע של ז`בוטינסקי: 
כעמוד שבתווך לגשר 
אף כחוט השידרה לאנוש 
לארצי קו הציר והקשר 
הוא ירדן הירדן הקדוש 
שתי גדות לירדן - זו שלנו, זו גם כן 
בעיני ז`בוטינסקי – הירדן הוא לב הארץ המובטחת, עמוד השדרה שלה ואפילו קדוש הוא!!
בפרק הזה לא יכול ז`בוטיסקי למצוא סימוכין לשירו הידוע.