40 שנה של טירונות - במדבר ל"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה סטוקפרש ת.פרסום: 07/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

סיכום מסעות בני ישראל במדבר. 
אוסף של נקודות על המפה:
רעמסס ----> סכות ---- > אתם ---- > חירות ---- > מרה ---- >
אילם ---- > ים סוף ---- > מדבר סין ---- > דפקה ---- > אלוש ---- >
רפידים ---- > מדבר סיני ---- > קברות התאווה ---- > חצרות ---- > רתמה ---- >
רמון פרץ ---- > לבנה ---- > רסה ---- > קהלתה ---- > הר שפר ---- >
חרדה ---- > מקהלת ---- > תחת ---- > תרח ---- > מתקה ---- >
חשמונה ---- > מוסרות ---- > בני יעקן ---- > חור הגדגד ---- > יטבתה ---- >
עברונה ---- > עציון גבר ---- > קדש ---- > הר ההר ---- >צלמונה ---- >
פונן ---- > אובות ---- > עיי העברים ---- > דיבון גד ---- > עלמון דבלתיחמה ---- >
הרי העברים ---- > ירדן.

42 נקודות. 41 מסעות בין הנקודות. 40 שנה. 
בפרק אחד מסכם משה 40 שנות נדודים. רישום נדודים קצר ומאוד ממצה.
מעניין שכאשר מצוין שהגיעו ל"הר ההר", יש אתנחתא קצרה ברצף המסעות ואזכור של מות אהרון הכהן. 
מכל מה שקרה לבני ישראל בארבעים שנה במדבר, אז בתקציר מופיע רק האירוע הזה:
לז) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם:
לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר עַל-פִּי יְהוָֹה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:
לט) וְאַהֲרֹן בֶּן-שָׁלשׁ וְעֶשְֹרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:

עד כאן – פרק חביב ולא מזיק.
אבל אז, כאילו מבלי שנשים לב, מגניב הפרק את מצוות יישוב ארץ ישראל תוך ציוויי להשמיד ולחסל, מבלי להשאיר שום דבר, מהעמים שכרגע יושבים בארץ.
אלוהים אומר למשה לומר לבני ישראל שהינה הם הולכים לחצות את הירדן ועליהם לרשת את הארץ.
נב) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-כָּל-ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל-מַשְֹכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל-צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל-בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ:
נג) וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:

הורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם == הרגתם את כל מי שיושב בארץ (אלא אם הם יתנדבו ויעזבו מרצונם החופשי)!
וההסבר להיתר ההשמדה – כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. 
כלומר – הארץ ניתנת לבני ישראל בתנאי שהם "יעלימו" את כל מי שיושב בה ואת כל המורשת והתרבות שלו, ולא ישאירו ממנו זכר. לרשת כאן אינו במובן של ירושה אלא במובן של ציוויי השמדה!
ומה יקרה אם לא ישמידו את כל מי שגר בה. 
כצפוי – אצל אלוהים הדברים מאוד פשוטים:
נה) וְאִם-לא תוֹרִישׁוּ אֶת-ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִֹכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ:
נו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשֹוֹת לָהֶם אֶעֱשֶֹה לָכֶם:

כלומר – אם לא תשמידו אותם ללא זכר, הם יציקו לכם ואז אני אעשה לכם את מה שרציתי שתעשו להם – כלומר אשמיד אתכם, את בני ישראל.
מדוע מחובר תקציר מסע הארבעים שנה לעניין הורשת הארץ הברוטלית המתוארים באותו פרק?

לדעתי יש כאן את ההקשר הבא – בתחילת הדרך עם ישראל היה עם עבדים. הוא עבר 40 שנות מדבר שהפכו אותו לעם הבטוח בעצמו. אלוהים העביר את העם טירונות והשלמה חיילית. והנה עכשיו, העם מוכן ומזומן לקיים את מטרתו – השמדת כל מי שגר בארץ ישראל כי ככה אלוהים רוצה.
הפכנו מעם עבדים לעם של שכירי חרב כובשים ואכזריים מטעם של אלוהים.

הסכנה ברורה – האם יכול עם כובש להישאר עם מוסרי?
אז, לפני 3000 שנה חשב אלוהים, שאם משמידים את האויב כליל, אז מאחר והכיבוש מסתיים בפרק זמן קצר ולא נותר זכר מיושבי הארץ, אז אפשר לחזור ולהיות מוסריים.

והיום, אחרי שחזרנו מהגולה לארץ ישראל, וכבשנו והתנחלנו בארץ, אבל לא השמדנו את כל מי שישב בארץ, האתגר שלנו הרבה יותר גדול. עלינו למצוא את הדרך שבה למרות שלא השמדנו את כל יושבי הארץ, הם, במצוות אלוהים, לא ישמידו אותנו בחזרה. 
עלינו להוכיח לעצמנו ולאלוהים, שהוא טעה! שאפשר להישאר מוסריים ולחיות בשלום עם עמים אחרים.
אם הוא לא טעה אז לחיות על חשבון מישהו אחר זה לא חיים.