איך מחלקים את השלל?  במדבר ל"ג | מני גל

מאת: מני גל התמונה סטוקפרש ת.פרסום: 07/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ. אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה, לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ. וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.

בפרק זה אנו מקבלים את התכנית המעשית שמתווה אלוהים להתנחלות בארץ. תכנית זו מביאה בחשבון, שיש בני אדם היושבים ברגע זה על האדמה המובטחת לבני ישראל. התכנית המפורשת אינה להתנחל באזורים הפנויים, בין יושבי הארץ הנוכחיים, כי אם לנקות את הארץ כולה מיושביה, ואחר לחלק אותה בין בני ישראל על פי גורל ועל פי מפתח גודל השבטים. הגורל יקבע, כך ניתן להבין, היכן ימוקמו השבטים, בעוד שגודל הנחלות יוכתב על פי גודל אוכלוסיות השבטים. יש קשר לוגי הדוק בין שיטת חלוקה זו לבין המצווה להוריש את כל יושבי הארץ. עצם ישיבתם של כנענים, אמורים וכל העממים האחרים במקומות שונים בארץ לא תאפשר ללכת על פי תכנית ההגרלה והקצאת השטחים על פי גודל כל שבט. מעניין שהנימוק הניתן כאן לטיהור האתני הנדרש מבני ישראל אינו דתי, כי אם מעשי, מציאותי. רק אם תושמד כל אוכלוסיית עממי כנען ניתן יהיה לקיים `שקט תעשייתי`, ולהושיב את השבטים הנכנסים לארץ על פי שיטה פחות או יותר מסודרת. הנימוקים הדתיים, כלומר ההבטחה האלוהית, זכותו של עם ישראל, חטאיהם הפולחניים של יושבי הארץ (עוון האמורי) – כל אלה אינם נזכרים כאן. שנאתם של עממי כנען כלפי העם הפולש, המבוססת על כל מה שהם עומדים לאבד עם השתלטות עם זה על הארץ, לא תאפשר את מימוש החזון של ארץ אחת לעם אחד.

מהתנ"ך ומההיסטוריה אנו למדים, כי חזון זה לא מומש במלואו, וכי איים של תרבות כנענית ודומה לה המשיכו להתקיים בארץ ישראל. חוקרים ביקורתיים אף יותר טוענים כי עם ישראל צמח בארצו כתוצאה משילוב של יסודות עממיים שהגיעו מבחוץ (מארם, ממצרים, מאדום?) עם אוכלוסיה כנענית שהלכה ונטמעה ביסודות החדשים שהגיעו.

מי שהצליח יותר לממש חזון דומה היו המתיישבים האירופאים, שהתנחלו בצפון אמריקה. הם הורישו את עממי הארץ באכזריות, הציפו את היבשת במספרים גדולים הרבה יותר מהאוכלוסיה המקומית, ודחקו את שארית הפליטה שלהם לתוך שמורות עלובות.

כדי לקשר מעט יותר בין סיפור ההתנחלות המקראי לבין הסיפור האמריקאי, אצטט משני מקורות:

המהגרים הפוריטנים הראשונים לאמריקה ראו עצמם בדמות ``עם ישראל החדש`` – עם נבחר שאלוהים כרת עמו ברית מיוחדת. הם היו ``עמו של אלוהים`` וזכותם להתיישב בניו-אינגלנד, כפי שטענו מנהיגי המושבה, נבעה ``מכוח ההבטחה`` האלוהית. מאחר וההשגחה האלוהית הוליכה אותם ל``ארץ ההבטחה`` באמריקה, הפוריטנים השוו את הגירתם לאמריקה ליציאת מצרים, או למנוסת לוט מסדום. תפישה אפוקליפטית זו יצרה שסע עמוק בין העולם הישן לחדש ברטוריקה הפוריטנית. ניו-אינגלנד הפכה לארץ כנען או לארץ המובטחת, ארצו של העם שנבחר ליישבה על ידי אלוהים. מאחר שכתבי הקודש סיפקו את המטפורות ואת האנלוגיות העיקריות לקיום באמריקה, התבססה הרטוריקה הזו על תפישה ברורה של מהלך ההיסטוריה הרואה את העולם כשדה קרב בין כוחות האור לבין כוחות החושך, או בין ישו לשטן. מאבק זה מדריך את מהלך ההיסטוריה ומעניק לה משמעות. זו הסיבה שהפוריטנים הבינו את הגירתם לאמריקה כחלק מהותי מהמאבק האפוקליפטי נגד השטן, אויב ישו השולט באירופה, ותכליתם לפיכך הייתה להקים באמריקה את ``מלכות אלוהים``. זוהי תפישה משיחית של ההיסטוריה – הקמת עולם חדש באמריקה המנותק מחטאי העולם הישן ושחיתויותיו. (המהפכה האמריקאית – אורי קציר, אתר `אימגו`)

תקופת נשיאותו של אנדרו ג`קסון בשנת 1829 היוותה עוד מפנה שלילי בגורלם של האינדיאנים. ג`קסון האמין בהבטחת חופש הקניין לאזרחי ארצות הברית, ובהתאם לכך הבטיח ניידות חברתית וכלכלית לכלל אוכלוסיית ארצות הברית. ג`קסון נתן למעשה אור ירוק להמשך ההשתלטות האמריקנית על אדמות האינדיאנים, כאשר איפשר לאדם הפשוט לעלות במעמדו על ידי התיישבות במערב וכיבוש קרקעות נוספות לחקלאות, וזאת על חשבונם של הילידים, שחיו באזורים אלה. ג`קסון עצמו, היה גאה בטבח שביצעו אנשיו באינדיאנים ובהתעללות בגופות שבוצע ביד כוחות הצבא בראשותו: "כאשר הפרא מתנגד, התרבות - עשרת הדיברות בידה האחת והחרב באחרת - תובעת את השמדתו המיידית". ג`קסון תמך ב"חוק גירוש האינדיאנים" משנת 1830 אשר בהתאם לו הועברו שבטים מנחלותיהם בין השנים 1830 ל-1840. תוך כדי טבח נרחב בשבטים אלה, פונו בין 70,000 ל-100,000 אינדיאנים לטריטוריות חדשות במערב. רבים מהם מתו כתוצאה מתנאי הדרך הקשים, ובשל מחלות, רעב ותנאי מזג אוויר. (האינדיאנים בארה"ב – ויקיפדיה)

זה אינו סוף הסיפור. האינדיאנים הספיקו עוד להקים חמש מדינות עצמאיות שלהם. אלה הצטרפו במלחמת האזרחים למדינות הדרום, והפסידו ביחד איתן את המלחמה. זו היתה הזדמנות נוספת למדינות הצפון המנצחות להעניש את המדינות האינדיאניות ולפרקן. סגירת רוב האינדיאנים בשמורות ואובדן כל אדמותיהם העצמאיות היה סוף תהליך ה`הורשה`, אם נשתמש במינוח המקראי.