עונש מוות - במדבר ל"ה | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay, עיבוד תמונה וציור יונה ארזי ת.פרסום: 12/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

באותו פרק שני עניינים:
1. בני ישראל נדרשים להקצות לבני שבט לוי, שלא מקבלים נחלה בארץ ישראל, 48 ערים לשבת בהם, כולל שטח מסביב לערים עבור המשק שלהם.
2. שש מתוך 48 הערים נקראות "ערי מקלט" והן תשמשנה כמקום מבטחים, עד למשפט צדק, בו יוכלו רוצחים להסתתר. כל זמן שהם נמצאים בתחום הערים הללו, הרוצחים מוגנים מפני "נקמת דם" או "גאולת דם":
ו) וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:
ז) כָּל-הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן:

בהמשך הפרק יש דיון רחב לגבי ההבדל בין רוצח בשגגה לרוצח בכוונת תחילה.
לרוצח שלא בשגגה – העונש שבית הדין מחויב בו הוא עונש מוות. כדי להוכיח רצח כזה חייבים להיות לפחות שני עדים שיעידו בבית הדין. עד אחד לא מספיק:
ל) כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת:

אי אפשר גם להחליף עונש מוות בכופר:
לא) וְלא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי-מוֹת יוּמָת:

מעניינת הסיבה לכך שלא ניתן לתת כופר כחלופה לעונש מוות:
לד) וְלא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:

כלומר – הדם שנשפך, דם הנרצח, מטמא את הארץ, והדרך היחידה לטהר את הארץ, היא באמצעות שפיכת דמו של הרוצח. 
כנראה שההנחיות האלה, הכל כך קשות, לא זכו לאהדה רבה בעיני הציבור. ידוע הוא שלאורך ההיסטוריה של העם היהודי, בתקופות שבהם חיו בארץ ישראל, נדיר היה שבית דין היה קובע עונש מוות לרוצחים.
עם של רחמנים!!
אגב, אם הסיבה לכך שחייבים לתת עונש מוות, היא לנקות את טומאת ארץ ישראל, מה זה אומר לגבי רצח המתבצע בחוץ לארץ? האם אז הרצח דורש עונש שאינו עונש מוות?
=====
מעניין שהערים המכונות ערי מקלט, הן שש מתוך 48 הערים הניתנות ללוויים.
הקשר בין הלוויים לרוצחים מגיע מכך שלוי היה זה שיחד עם שמעון רצח את כל בני שכם מאחר וחשבו שדינה אחותם נאנסה ע"י בנו של מלך שכם. הלוויים היו גם אלה שהרגו 3000 מבני השבטים האחרים לאחר חטא העגל. לוי (וגם שמעון אחיו) היה זה שיעקב נתן לו את ה"ברכה" שהוא לא יקבל נחלה בקרב בני ישראל.
עכשיו הכל ברור – הרוצחים בשגגה ילכו לערי המקלט השייכים לרוצחים ברשות.

נראה שערי המקלט לא היו מקום כל כך נעים.

מאחר ובימים אלה מתעורר דיון בנושא עונש מוות לטרוריסטים, מעניין שבפרק הזה אין התייחסות שונה לרוצח מטעמים שונים או מעם שונה. רוצח הוא רוצח והעם אליו הוא שייך אינו רלוונטי.
החוק אחד הוא לכל מי שגר בארץ:
טו) לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: