ואתחנן - דברים ג׳| עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 17/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


ממשיכים בכיבוש והשמדת העמים שבעבר הירדן המזרחי – האזורים שיינתנו לשבטים גד, ראובן וחצי המנשה.
בפרק הקודם סיפר משה על ה"מעבר הבטוח" ללא מלחמה דרך אדום, מואב ועמון. אח"כ – הניצחון וההשמדה של סיחון האמורי ובפרק הזה מושלמת המלאכה בהשמדת עמו של עוג מלך הבשן.
שלא כמו במקרה של סיחון האמורי, משה לא שולח שליחים של שלום אל עוג מלך הבשן, אלא נכנס לשטח מדינתו ללא כל דיבור מקדים. עוג מלך הבשן יוצא למלחמה מול עם ישראל כשהוא תוקף ראשון:
א) וַנֵּפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:

והתוצאה – בני ישראל מנצחים ומשמידים את עוג מלך הבשן ועמו:
ג) וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֱלהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת-עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָֹרִיד:

בשלב הזה מתאר משה את חלוקת עבר הירדן המזרחי המדויקת בין ראובן, גד וחצי המנשה.

לאחר סיום תיאור החלוקה הזו פונה משה לעניין אישי ומספר על האופן שבו התחנן לאלוהים שייתן לו, למשה, להיכנס לארץ ישראל, היא הארץ המובטחת:
כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל-יְהוָֹה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:
כד) אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ אֶת-גָּדְלְךָ וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר-יַעֲשֶֹה כְמַעֲשֶֹיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:
כה) אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:
כו) וַיִּתְעַבֵּר יְהוָֹה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:
כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָֹא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי-לא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:
כח) וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי-הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:

כמה שלבים בבקשה/תחינה ובתשובה של אלוהים – הכל מפי משה עצמו.
ראשית משה מגדיר את הבקשה שלו כתחינה – ממש בקשה נואשת. בקשה שבה משה מרכז את כל אישיותו.
שלב ראשון בתחינה – סופרלטיבים לאלוהים.
שלב שני – הבקשה עצמה – "אעברה ואראה את הארץ הטובה..."
שלב שלישי – התשובה – לא. הניסוח "ויתעבר אלוהים בי למענכם ולא שמע אלי"!
מעניינת העברית. משה מבקש: "אעברה" מלשון אעבור ואלוהים עונה ב "יתעבר" מלשון יכעס, יתעלל, יסרב. צליל דומה, משמעות – ממש לא!
שלב רביעי – עצבים: "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" – אלוהים מתרה במשה שלא יפנה אליו עוד בעניין הזה. כמו אבא שאומר לבנו – "עד כאן! מספיק".
שלב חמישי – פיצוי קטן שהוא גם קצת התעללות – עלה על ההר ותראה את הארץ. משה בקש להיכנס ולראות, אלוהים נותן רק לראות!
שלב שישי –יש ממשיך לדרך, יהושוע, הוא זה שיוביל את העם לתוך הארץ. סוג של נחמה למשה שתלמידו הקרוב ביותר הוא שמקבל את המשימה והוא מקבל אותה מיד משה.

יש לי שאלה קטנה – מדוע מספר לנו משה על כך שהוא התחנן לאלוהים שייתן לו להיכנס לארץ. הרי בספר במדבר זה כלל לא מוזכר. כתוב שם שאלוהים אמר למשה שהוא לא ייכנס ומשה מיד פנה לאלוהים ודרש שימנה לו מחליף מתוך דאגה לעם.
והינה, בעדות של משה עצמו, הוא לכאורה מוסיף נדבך מיותר, נדבך אישי של תחינה ובקשה אישית, שלא נענית. משה כאילו מקטין את עצמו – מדוע?
הפתרון לדעתי הוא שמשה רצה להעביר מסר לעם ישראל.
אפילו אני, המנהיג שהביא אתכם ממצב של עבדים למצב של עם המנצח ומשמיד עמים אחרים, נתון למרות של אלוהים. עכשיו, כשאני מסתלק מהעולם, תזהרו שבעתיים מאלוהים! אני כבר לא אהיה כאן לעזור לכם.
תיראו כמה הוא קשה האלוהים הזה, שאפילו לתחינות שלי, של משה, שלא בקשתי לעצמי דבר כל חיי, הוא לא נענה. אם לא תנהגו כעם, אם לא תשמרו את כל החוקים והמצוות שמסרתי לכם במשך כל השנים במדבר, סופכם יהיה רע ומר. אתם לגורלכם מול אלוהים אכזר. אלוהים ש"אין לו אלוהים".