חרם עליכום - דברים ג׳ |מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 17/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

וַנַּחֲרֵם אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, הַחֲרֵם כָּל עִיר, מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף, וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ. וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן.

מהי אותה פעולת ההחרמה, המלווה את תקופת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל? נצטט מקצת מדבריהם של אבי ורשבסקי, אביבה לוטן, ד"ר רוני מגידוב ואיילה פז, כותבי המאמר `מהו חרם` המופיע באתר מט"ח:

"אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה’ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, לֹא יִמָּכֵר, וְלֹא יִגָּאֵל. כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לה` (ויקרא כז, 28).

בני ישראל נודרים שאם ה` ייתן להם את הניצחון על אויביהם, הם יקדישו את שלל המלחמה לה`. החרם מתואר כהקדשת פרי הניצחון במלחמה לאל, בין אם פרי זה הוא רכוש ובין אם מדובר בבני אדם שנלקחו בשבי. שלל המוגדר כחרם לה` אסור בכל שימוש. החרם הוא מלחמת קודש, וכל מה שנכבש בחרם הוא רכושו הבלעדי של האל. "צריך" להרוג את כל האוכלוסייה הנכבשת כדי שבני אוכלוסייה זאת לא ישמשו את הכובשים כעבדים וכך יגרמו להם להשתמש במה ששייך לאל."

כאשר כובשים חבל ארץ מיושב, עומדות בפני הכובש כמה אפשרויות פעולה, וביניהן השתיים הבאות: האחת היא שיעבוד האוכלוסיה הנכבשת, והשנייה היא השמדתה הטוטאלית. לשיעבוד האוכלוסיה הנכבשת כמה יתרונות, וביניהן מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של האוכלוסיה ושל עסקיה. החיסרון הוא המתח בין הכובש לנכבש, והתזכורת התמידית לעוול שחולל הנכבש לכובש. להשמדה של האוכלוסיה הנכבשת יש חיסרון גדול אחד, והוא החיסרון המוסרי. על חיסרון זה מתגבר הכובש, בין השאר, על ידי הפיכת מעשה הכיבוש שלו למלחמת קודש. מה שמחזק את התחושה שמדובר במלחמת קודש, המוצדקת על ידי האל התובע את ניהולה, היא החרמת כל הרכוש שנבזז בעת הכיבוש, והקדשתו לאל. היתרון הענק של ההשמדה הטוטאלית הוא שאותה תזכורת תמידית נמחקת ונעלמת, ומי שיש לו חושים הישרדותיים בריאים – קל לו להדחיק את סיפור ההשמדה שקדם להתנחלות. אחת הפשרות בין אותן שתי אפשרויות שהוזכרו כאן היא כפיית הדת של הכובש על הנכבש, מדיניות המוכרת לנו עוד מימי קדם, כמו גיור האדומים בדרום הארץ על ידי מלכי בית חשמונאי, או, מאוחר הרבה יותר, המרת דתם של ילידי מקסיקו לנצרות.