ואת הרמה הסורית בבשן למנשי - דברים ד׳ | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה ויקיפדיה חגית בלדר ת.פרסום: 17/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

פרק ד בספר "דברים" מעורר בי התרגשות מיוחדת, לנוכח העובדה שזה המקום הראשון בתנ"ך שבו מופיע הגולן בשמו. כתושב הגולן, הגולן הוא בעבורי הרבה יותר מאזור שבו אני מתגורר. החיים בגולן הם תמצית הוויית חיי, אורח חיי, מפעל חיי, אמונתי הציונית, עמדותיי הפוליטיות. אני חי בגולן מרבית חיי – כבר למעלה מ-31 שנים, כאן בניתי את ביתי, כאן הקמתי את משפחתי, כאן נולדו לי ילדיי, שהבכור שבהם יהיה בשנה הבאה בגיל שבו התיישבתי בגולן, כאן אחיה עד אחרון ימיי וכאן אקבר.

דוד בן גוריון, מורנו ורבנו וגדול מנהיגינו, בהופיעו בפני האומות כדי להביא בפניהם את דבר האומה ואת צדקת הציונות, אמר שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו. אני הולך בדרכו. והתנ"ך הוא גם הקושאן שלנו בגולן.

האמת היא שהגולן כחבל ארץ אינו מופיע לראשונה בפרק שלנו. הרי הפרק הקודם עסק בכיבוש הבשן, שהוא חבל הארץ שהגולן הוא חלק ממנו. בפרק הקודם הוזכר החרמון בשמותיו – חרמון, שריון ושניר ובפרק הזה גם בשמו הנוסף – שיאון. בפרק הזה מופיע הגולן בשמו, אך אין זה חבל הארץ הנקרא היום גולן, אלא עיר בתוך חבל הארץ, ששמה מופיע כגולן בבשן; לא ברור האם שם העיר הוא גולן בבשן, או שהכוונה היא שהעיר גולן נמצאת בבשן.

על כיבוש הבשן קראנו כבר בספר במדבר: "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם - הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: אַל תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד. וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ".

סיפור המלחמה הזה מופיע שוב בתיאורו של משה, בפרק ג בספר דברים. בפרק שלנו, מקדיש משה את העיר גולן בבשן לעיר מקלט: "וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי". היות העיר אחת מערי המקלט למי שהרגו נפש בשוגג, מעידה על כך שמדובר באזור עתיר אוכלוסיה ישראלית.

ישנן השערות שונות, בקרב החוקרים, בנוגע לזיהויה המדויק של העיר גולן. החל בתקופת בית שני, השם גולן נקרא על כל האזור שבו שכנה העיר; החלק המערבי של הבשן, כולל החרמון, עד עמק החולה.

****

לפני שנים אחדות, פרסם העיתונאי אורי משגב סדרת כתבות ב"ידיעות אחרונות", שנועדו ליצור דה-לגיטימציה להתיישבות בגולן. אחת הפנינים במאמרו הייתה הקובלנה על מתנחלי הגולן ששינו את שמה של הרמה הסורית לרמת הגולן.

קראתי את דבריו ומיד נזכרתי בשירה של רחל המשוררת "כינרת": "שם הרי הרמה הסורית, הושט היד וגע בם" ואת שירה "שי" ובו המילים: אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת, וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר
בֵּין עֲצֵי הַגָּן, / זְהַב הַצָּהֳרַיִם בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ וְלִילַךְ הָעֶרֶב עַל הָרֵי הרמה הסורית". איזו חריזה מקסימה, איזה משקל מדויק. נזכרתי גם בשירו של המשורר יוסף נצר, חבר קיבוץ שער הרמה הסורית: "כאן ביתי, אל מול הרמה הסורית, עטור מטע וכרם". וכמובן הגעתי עד לפרק שלנו: "ואת הרמה הסורית בבשן למנשי".

הרמה הסורית, הכינוי האימתני שהדביקו תושבי הגליל והעמקים להר שהיה כמפלצת, ממנו הומטרה לעברם אש כמעט מידי יום, בשנות הכיבוש הסורי של הגולן, נקרא באותם ימים בערבית: אל-ג`ולן... התרגום לערבית של השם העברי המקורי.

שנים אחדות לאחר מכן, התקנא גדעון לוי בחברו אורי משגב, והשמיע פנינים דומות: "אלו ימים נפלאים בג`בל א-שייח. ימי שיא העונה ... רק תזכירו לי, לכל הרוחות, איפה זה ג`בל א-שייח? את שמו הסורי, המקורי, של הר החרמון, מחקנו כלא היה – אין אלף ישראלים ששמעו את שמו".

הוא צודק, החרמון הוא שם שהמציאו הכובשים הציונים הקולוניאליסטים, שייהדו את ג`אבל שייח ב-1967. הרי מאז ומתמיד ההר נקרא ג`בל א-שייח. זה שמו המקורי.

עם עובדות אין להתווכח, במיוחד כשהן מסתמכות על פסוקים. למשל: "וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד ג`בל שייח. צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְג`בל שייח שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר" (דברים ג`, ח-ט). ושוב מופיע השם המפורש בפרק הבא, הפרק שלנו: "מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא ג`בל שייח (שם, ד`, מח). ובתהילים: " אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח, עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְג`בל שייחים מֵהַר מִצְעָר (תהלים מב, ז) ו"כְּטַל ג`בל שייח שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (שם, קל"ז, ג). כל כך ברור, פתחו ספר, כתוב שחור על גבי תנ"ך. מי שעוד פתח ספר וציטט מן התנ"ך, היה יגאל אלון. זה נוסח מברק ברכה ששיגר לחלוצי שניר, ביום עלייתם לקרקע חודשים אחדים לאחר שחרור הגולן במלחמת ששת הימים: "למתנחלים ברמת הבניאס: שְׁבוּ בָּאָרֶץ מִבָּשָׁן עַד בַּעַל ג`בל שייח וּשְׂנִיר וְג`בל שייח הֵמָּה רָבוּ (דבה"י א` ה` כ"ג). יגאל אלון".

השם ג`בל שייח המשיך ללוות אותנו לאורך השנים. כך כתב ר` יהודה הלוי: "צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ / דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֵךְ וְהֵם יֶתֶר עֲדָרָיִךְ / מִיָּם וּמִזְרָח וּמִצָּפוֹן וְתֵימָן, שְׁלוֹם / רָחוֹק וְקָרוֹב שְׂאִי מִכֹּל עֲבָרָיִךְ / וּשְׁלוֹם אֲסִיר תַּאֲוָה נוֹתֵן דְּמָעָיו כְּטַל / ג`בל שייח וְנִכְסַף לְרִדְתָּם עַל הֲרָרָיִךְ / לִבְכּוֹת עֱנוּתֵךְ אֲנִי תַנִּים וְעֵת אֶחֱלֹם / שִׁיבַת שְׁבוּתֵך אֲנִי כִנּוֹר לְשִׁירָיִךְ".

דור דור ומשורריו, וכך כתב ביאליק בשירו "אל הציפור": "הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל ג`בל שייח, / אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת? / וּמַה שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים? / וּשְׁלוֹם כָּל הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?"

הזכרנו את שירה של רחל המשוררת, "כינרת". נחזור להמשכו: "בבדידות קורנת נם ג`בל שייח הסבא". ואילו זאב ז`בוטינסקי, ב"שיר אסירי עכו" מבטא כבר ב-1920 את שאיפות הכיבוש, הנישול והנכבה הקולוניאליסטיים – לאומנים – פשיסטים – גזענים – ציונים (שכחתי משהו?), בשורה: "לנו לנו, יהיה לנו כתר ג`בל שייח, כתר ג`בל שייח".

הוא שאמרתי, עם עובדות אי אפשר להתווכח.