הקריאה של רועי קליין - דברים ו׳ | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר , התמונה ויקיפדיה נחלת הכלל ת.פרסום: 18/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

רב סרן רועי קליין, סמג"ד 51 בחטיבת גולני, לחם בקרב בבינת ג`בייל במלחמת לבנון השניה. במהלך הקרב, הושלך רימון לעבר הכוח שבפיקודו. רועי זינק על הרימון ובכך עצר בגופו את הפיצוץ והציל את חיי פקודיו, רעיו. בעודו גוסס, הודיע בקשר על מותו, העביר את הפיקוד ואת מכשיר הקשר המוצפן לסגנו, קרא: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה` אֱלֹהֵינוּ ה` אֶחָד" ונפח את נשמתו.

על מעשה הגבורה הזה, קיבל רועי קליין (שחמש שנים קודם לכן הוענק לו צל"ש אלוף הפיקוד) את עיטור העוז.

רועי קליין הוא דמות מופת, שראוי לחנך עליה דורות. הוא מופת של אנושיות, של חברות, של מנהיגות, של יהודיות ושל ישראליות. סיפור גבורתו הוא סיפור שלם – טול ממנו את קריאת שמע, וזה לא אותו הסיפור.

כאשר קרא רועי קליין את קריאת שמע, הוא התחבר לקידוש השם לאורך הדורות ולרבי עקיבא, הרוג המלכות, שהאריך באמירת "אחד" עד שיצאה נשמתו, והיה לאב טיפוס של מסירות נפש לעם ישראל. וכך גם רועי קליין.

רועי קליין הוא דמות מופת שראוי לחנך עליה דורות של ישראלים; לא דורות של דתיים, אלא של ישראלים מכל הזרמים. הדמות והסיפור שעליהם ראוי לחנך, הם השלמות ובה קריאת שמע.

במה קריאת שמע מדברת אליי? במה היא עשויה לדבר אל ילדיי, אל תלמידיי? לא, קשה לי להתחבר לתוכנה המילולי, האמוני. אולם כמכלול, היא היא ה-DNA הרוחני שלי, בהיותי יהודי. את הפרשנות שלה, אעצב כהבנתי, מן הסתם אחרת מיהודי אורתודוכסי, אך לא אוותר עליה בשום אופן. קריאת שמע היא בעבורי סמל לרצף הדורות, למחויבות האינסופית שלי לעם היהודי, לתרבות ישראל, לארץ ישראל, למדינת ישראל, לציונות; מחויבות עליה חינכתי ואני מחנך את ילדיי.

בתקופת המאבק על הגולן הפקנו את מיצג הגולן – מיצג אורקולי שעמו סבבנו ברחבי הארץ והעברנו את מסר המאבק. אחד משיאי המיצג, היה קולם של צעירים הקוראים בלחן והטעמה את קריאת שמע בבית הכנסת העתיק בגמלא, ומיד לאחר מכן נראה הארכיאולוג, מגלה גמלא, שמריהו גוטמן מציג את המטבע מברונזה שהופקה במרד בגמלא ועליה נכתב "לגאולת ירושלים הקדושה". עיניו של גוטמן, חבר קיבוץ נען, יהודי "חילוני", "קרקפתא דלא מניח תפילין" – נצצו מהתרגשות. וכך גם אני התרגשתי בכל פעם מעשרות או מאות הפעמים שצפיתי במיצג.

הקודים האלה הם סמלי החיים שלי. הם מהות זהותי. וגם אם פירוק קריאת שמע למילותיה השונות לא יבטא את אמונתי – קריאת שמע כמכלול, כסמל, היא התרבות שלי. היא הזהות שלי.