כי ישאלך בנך - דברים ו׳ | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 19/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 
 

כ כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? כא וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ: עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיֹּצִיאֵנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה, כב וַיִּתֵּן יְהֹוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ, לְעֵינֵינוּ: כג וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ: כד וַיְצַוֵּנוּ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה - לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים, לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: כה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ, כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

ננסה לשרטט את הקו ההגיוני, לכאורה, של הפסקה הזאת: מדובר בחוקי התורה, אשר הונחלו לנו על ידי האל, ואנו אמורים לקיימם לדורות. בנינו כבר לא יכירו את הניסיון ההיסטורי שליווה את מתן התורה הזאת, והם עלולים לתהות על אותה חובה מקודשת לקיימה. האל מנחה אותנו להציג בפניהם את הנימוק הבא: היינו עבדים לפרעה במצרים, כלומר לא היה שום חוק שיגן על זכויותינו שם. מהמצב הזה חילץ אותנו אלוהים בידו החזקה והאכזרית. מטרת מבצע היציאה מעבדות לחרות – הבאתנו לארץ שתהיה שלנו. לכאורה, ושוב – רק לכאורה – המטרה היא יצירת מצב חדש, בו נוכל לחיות על פי החוקים שלנו, המתאימים לנו ולצרכינו. אבל הנה בא הטוויסט: החוקים הם חוקי ה`, המשלבים מציאות של חיים טובים עם יראת האל. הביטויים `וַיְצַוֵּנוּ יְהֹוָה`, `לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ`, מבהירים שלעם העבדים של פעם יש כעת אדון עבדים חדש. הוא הקובע את החוקים, מתוך ביטחון עצמי, שהחוקים האלה נועדו להיטיב עם העם. התביעה מן העם `לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת` אינה מותירה מקום לספק. עם העבדים לא זכה בעצמאות ממש. האם, באמת, מטרת חוקי התורה היא קיום המצוות עצמו, המאשר את נאמנותם ללא סייג של בני ישראל לאל שלהם?

רק אמונה מוצקה בצדק האלוהי, הבא לידי ביטוי בחוקי התורה, יכולה לשמש מופת לאדם הנתבע לקיים את החוקים האלה. רק אמונה מן הסוג הזה יכולה להעניק לו, למאמין הממושמע, את התחושה שזכה בכל הקופה, כדבר המשורר ר` יהודה הלוי: `עֶבֶד ה` הוּא לְבַדּוֹ חָפְשִׁי`.

יתכן שאופציה זו היתה האופציה המציאותית היחידה עבור העם, שלא התנסה ביצירה עצמאית של מערכת חוקים להתנהלות בחברה גדולה. דומה הדבר למדינות, שניסו להיפרד ממאות שנים של שלטון לא דמוקרטי, אך מה שהשתלט במקום המלך או הדיקטטור היו הכאוס הפוליטי והאלימות. אלוהים לא לוקח צ`אנסים!

מתוך ידיעה, שלאמיתו של דבר, חוקי התורה מכילים רעיונות נשגבים של ניהול חברה אכפתית וחומלת, לפנינו גירסה קצת יותר משכנעת של הדברים האלה:

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ: עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיֹּצִיאֵנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם, וַיְּבִיאֵנוּ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, וַיִּתֵּן לָנוּ חֻקִּים חֲדָשִׁים, לְמַעַן לֹא תִּהְיֶה עוֹד עַבְדּוּת בֵּין אָדָם לְרֵעֵהוּ, לְמַעַן יִהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים.