יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ - דברים ח' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 23/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ - הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהֹוָה יִחְיֶה הָאָדָם. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ.

ישנם סוגים שונים של אבות, ביחסם לבניהם. יש המטפחים ואוהבים, מגנים על בניהם ומבינים אותם, ותומכים בהם בשעותיהם הקשות, גם כאשר הם חוטאים; ויש המתווים לבניהם את מסלול החיים הנכונים בדרכי יסורים, נוהגים ביד קשה כלפיהם, מתוך אמונה שבכך הם מכינים אותם לקשיי החיים, מחסנים אותם ומציידים אותם בכלי התמודדות. האחרונים לעתים מוּנָעִים גם על ידי הציפיה, שבזכות הביטחון וההגנה שהם מעניקים לבניהם – יש להם הזכות המלאה לתבוע מהם הכרת תודה צייתנית ואסירת תודה.

אלוהים לא משאיר כל מקום לספק איזה מין אב הוא לבניו. מסע הנדודים הארוך כל כך במדבר, בדרך לארץ המובטחת, הוא, על פי דברי האל `לְמַעַן עַנֹּתְךָ, לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ`. קשיי הדרך אינם רק המציאות האובייקטיבית של המדבר המפריד בין מצרים לארץ כנען, כי אם עינויים מכוונים, המתוכננים על ידי האל עבור עם הבחירה שלו; זו העמדה בניסיון ובמבחן, כדי לעמוד על טיבה הפנימי של נפש העם. אלוהים אינו מסתפק בהספקת מן לעמו. הוא מעמיד את בני ישראל תחילה במצב של רעב מציק, ורק לאחר מכן הוא ממטיר עליו מָן מִן השמים. הוא מבהיר לבני ישראל, כי כל קיומם תלוי במוצא פיו, וזאת הוא עושה באמצעות מזון שמימי, שאינו מוכר להם, כדי להמחיש להם שקיומם תלוי בנס, ולא במה שיעשו הם לשם פרנסתם.

השאיפה של הורים מסוימים לחסן את ילדיהם לקראת מאבקי העתיד המצפים להם, מובנת, אך הקשיחות המלווה גישה זו לא מתקבלת בהערכה, בדרך כלל, על ידי הבנים. מה שהם זוכרים, זה את הניכור והקור, את היד הקשה והאלימה, ואת היעדר ההדרכה האישית והאמפתית מצד ההורים. כשאתה מתבגר עם זהות עצמית, החיה כל הזמן תחת מערכת תביעות וציפיות בלתי גמישה, וחדורת רגש אשמה בלתי פוסק – איזה הורה תהיה אתה?

דברים אלה של אלוהים נאמרים לעם ערב כניסתו לארץ כנען. נראה שהאופציה של התבגרות העם אל מציאות, שבה הוא לוקח אחריות על גורלו, הופך לעצמאי, ומסוגל להתמודד עם האתגרים החדשים, אופציה זו אינה נשקלת כלל על ידי אלוהים. הוא אינו מתכוון להתיר את הרסן אחרי הכניסה לארץ, והוא מצפה שעם עבדי ה` ימשיך להיות צייתן וכנוע גם בשבתם על נחלותיהם. מה הפלא, שהעם ימשיך לפלרטט עם אלים נוספים כל תקופת בית ראשון?