רק פה!  דברים י"ב |  מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY Image by 696188 on Pixabay ת.פרסום: 27/02/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם - עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם, וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהֹוָה.

ריכוז הפולחן במקום אחד, מקום אשר ייבחר על ידי ה` – הוא אחד העקרונות הדתיים החשובים ביותר עבור כותב ספר דברים. על זהותו של אותו כותב עוד נדבר בהמשך. בתקופת נדודי עם ישראל במדבר היה אמנם העם מחולק לשבטים, אך הוא חנה תמיד במקום אחד משותף, כשבמרכזו המשכן. כיבוש הארץ, שהיה מהיר, אך בכל זאת מדורג, וחלוקת הנחלות לשבטים, היה בהם מן הסכנה ש`איש לאהליו ישראל`, שכל שבט ייפרד לשלום משכניו, ושהפולחן יתנהל במקביל בנחלות הנפרדות של השבטים. עוד לפני שמדברת התורה על עיר בירה משותפת ועל שלטון ריכוזי היושב בעיר הבירה, ניתנת הנחייה מפורשת לריכוז הפולחן במקום אחד, כנראה מתוך החשש שפיזור הפולחן יביא גם לחדירת השפעות `מבחוץ` ולהתרחקות השבטים זה מזה ומהאל המשותף.

המחקר ההיסטורי של תקופת המקרא רומז לשתי עובדות מציאוּת, שכנראה סתרו את המסופר בתנ"ך. האחת – כי ההתנחלות היתה הרבה יותר הדרגתית, והשנייה – כי פולחן אלים מקומיים, כמו הבעל והאשרה, היה נפוץ בארץ ישראל עד שלהי תקופת בית ראשון. מילא...

כיצד נבחרה ירושלים לשמש עיר בירה משותפת לכל שבטי ישראל, וכיצד קרה, שהמקדש נבנה דווקא בה? ממה שמספר התנ"ך, אלוהים התמהמה, ולא הצביע מלכתחילה על מקום ריכוז הפולחן על פי העדפתו. שאול אפילו מלך על שבטי ישראל כשירושלים עדיין היתה יבוסית. טקס המלכתו של שאול התרחש בגלגל. שאול עצמו ישב בגבעון, ואחר בגבעת שאול. שמואל הקהיל את העם אל רמה – כל אלה עיירות בתחומי שבט בנימין. דוד, בן לשבט יהודה, מתחיל את שלטונו מן העיר חברון, וממנה הוא מולך על ישראל שבע שנים. כל ימי דוד, כולל שלושים השנים בירושלים, לא אומר לו ה` היכן לרכז את הפולחן. אפילו שלמה בן דוד מקיים זבח גדול לה` בגבעון. שלמה הוא היוזם את בניין המקדש, אחרי שיוזמת דוד לעשות זאת נבלמה על ידי ה`. ושלמה מתכנן את בניית המקדש בירושלים, כאשר דבר לא נאמר על ידי ה` על בחירת המקום הזה.

כל מה שכתוב בתנ"ך על דברי אלוהים – על ידי בני אדם נכתב, על ידי אנשים שהאמינו בלב שלם כי ה` אמר דברים אלה. על פי התיאור ההיסטורי של המקרא עצמו, נראה כי התהליך של היווצרות המרכז הלאומי והפולחני היה תהליך מאד הדרגתי: תחילה התיישבות השבטים בנחלותיהם; אחר - התמודדות של מספר שבטים עם אויב משותף; אחר כך המלכת מלך, שינהל את המלחמות עם האויבים הגדולים יותר; אחרי כן – בחירת המלך במקום מושב קבוע; וכל אותו זמן נודד הארון בין השבטים ובין המלחמות, ועדיין לא נקבע לו ולמשכן מקום קבע; שושלת מלכים אחת מתחלפת בשנייה, ואיתה עובר מרכז הכובד מנחלת שבט אחד לאחר; דוד בוחר בעיר נייטרלית לכאורה, בירושלים, כמקום מושב המלך, ובונה בה את ארמון המלכות; בנו שלמה מבצע את בניין המקדש באותה עיר מלכות, ועדיין נפוץ פולחן אלוהים בבמות שונות בארץ ישראל, והוא מלווה בפולחנים של אלים מקומיים. אם כן, ההיסטוריה, כפי שהתנ"ך מספר אותה, אינה מגשימה את הפסוק מספר דברים, המדבר על בחירת מקום פולחן משותף על ידי האל, אלא אם כן התמהמה האל כל אותן שנים רבות, עד שלבסוף החליט על ירושלים, החלטה שלא באה לידי ביטוי בהצהרה אלוהית מתועדת בתנ"ך. קרוב לוודאי, שרק בימי חזקיהו, ואחריו יאשיהו, פעלו מלכים אלה גם להריסת הבמות ברחבי הארץ, וגם לריכוז הפולחן בירושלים. נזכיר כי התנ"ך מספר על מציאת ספר התורה על ידי יאשיהו, וחוקרים שונים טוענים כי היה זה ספר דברים, אותו ספר ממנו אנו מוציאים כעת את התביעה להשמדת סמלי הפולחן האלילי, להריסת הבמות ולריכוז הפולחן בירושלים. יש בין חוקרים אלה גם הטוענים כי ספר דברים נכתב בימי יאשיהו, מה שמסביר את הקשר בין מדיניותו של אותו מלך לבין הכתוב בספר מלכים.