עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר -  דברים י"ד|  מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 03/03/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.

פסוקים אלה מפרטים את מצוות `מעשר שני`, כך הוא נקרא בלשון חז"ל. מעשר שני היא המצווה להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון, המופרש עבור הלוויים). מעשר שני הוא מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם ועל החקלאי עצמו לאוכלו בקדושה ובטהרה בירושלים. המצווה מתקיימת בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה. בשנים שבהן אין מפרישים מעשר שני, כלומר בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים מעשר עני.

המשנה מקדישה לנושא זה מסכת שלמה מתוך סדר זרעים, והיא קרויה מסכת מעשר שני. רק התלמוד הירושלמי מכיל מסכת בנושא זה, בעוד שבבבלי הוא חסר.

מהם עיקריה של המצווה? לאחר הפרשת מעשר ראשון, המיועד לכלכלת הלווים, יש להפריש מהנותר עוד מעשר, הוא המעשר השני. מעשר זה ימומש באחת משתי דרכים: האחת - יובא לירושלים ושם ייאכל בקדושה על ידי בעל היבול, תהא משמעות האכילה בקדושה אשר תהיה; השנייה – אם לא מתאפשר לעלות לירושלים עם מעשר היבול – ייפדה המעשר בכסף, ובכסף זה, שהקדושה עברה אליו, יקנה בעל היבול בירושלים מזון, ויאכל אותו בקדושה שם. ומדוע על בעל היבול להפריש מעשר עבור עצמו? הנימוק מהתורה הוא: לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים. נימוק זה מבקש הסבר, ואנסה לספקו כאן. רוב היבול של החקלאי יכול לספק את צרכיו שלו ושל בני ביתו, או להימכר כדי להשתמש בכסף כדי לספק צרכים שונים של בני הבית. האכילה בקדושה לפני ה` נועדה להזכיר לו, לחקלאי, כי היבול עלה יפה בזכות האלוהים. באותם ימים קדומים עסק כמעט כל אדם בחקלאות, וזו היתה הדרך המקובלת והמתאימה לכל להודות לאל על חסדיו הרבים. זו הדרך לקשור את פעולותיו העיקריות של האדם של אז (גידול למזון לשם פרנסה) עם האמונה באל. בזאת משלים המעשר השני את תפקיד המעשר הראשון, המפרנס את העושים בקודש.

המשנה, שנתגבשה סופית בימים שאחר חורבן המקדש, חייבת היתה להקנות משמעות ולהציע דרכים חליפיות למצוות המעשר הראשון והשני. נעלה כאן רשימה של שאלות העולות למקרא המצווה הזאת מדאורייתא:

א. אם חי היהודי בארץ אחרת, מחוץ לתחומי ארץ ישראל, האם עליו לקיים את מצוות מעשר שני?

ב. אם כבר אין בית מקדש, איך יאכל היהודי את המעשר השני `בקדושה`?

ג. אם, כהבנתם של חז"ל את מצוות התורה, תקויים מצוות מעשר שני בשנים ה-1,2,4,5 מתוך שבע שנות מחזור השמיטה, בעוד שבשנים ה-3,6 תוחלף מצווה זו במצוות מעשר עני, מה יקבלו העניים בשאר השנים?

שלוש שאלות אלה הן רק דוגמה לצורך הגדול בהתאמת מצוות התורה למציאות התקופות המשתנות. ואכן, חז"ל ניסו להציע פתרונות גם להיעדר המקדש וגם לריחוקם של יהודים רבים מירושלים. ברבות השנים היה צורך לחזור ולהתאים את ההלכה למציאות התקופה.

עדות להתאבנות חלק מהמצוות האלה מצאתי בשנים שהייתי חקלאי וגידלתי מנגו. עם הפרי ששלחתי לשוק חייב הייתי לצרף תיבות של פרי מעשר. עובדי השוק שקיבלו את המשלוח לבטח לא עסקו בחלוקה לעניים או באכילה בקדושה, והפרי המשובח של עין-גדי, שהגיע לשוק ראשון מכל מטעי המנגו בישראל, קרוב לוודאי שהגיע אל שולחנם של עובדי השוק עצמם. זו, כמובן, דרך מעוותת לשמר מצוות עתיקות, שבמקורן היה להן ערך דתי וחברתי רב.