צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף - דברים ט"ז| אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר Image by joemarkiewicz on Pixabay ת.פרסום: 05/03/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בתחילת 1993, אחת מתקופות השיא של המאבק על הגולן, בו שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן, השתתפתי בפגישה של הוועד, במשרדי חברת פרסום בת"א. מארחינו הציגו לנו הצעת קמפיין. אז עוד טרם היו מצגות, והם הציגו את הצעתם על פלקטים. הצעתם היצירתית הייתה לתלות על שלטי חוצות ענק את תמונתו של רבין לצד המשפט: "מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון ישראל", יצחק רבין, 10.6.92. כעבור יומיים תוחלף התמונה בתמונה של רבין עם אף ארוך. כעבור יומיים – אף יותר ארוך. וכך יתארך אפו כאפו של פינוקיו, והמסר יהיה ברור – רבין שקרן.

באיזו הנאה הם הציגו את הרעיון הקריאטיבי שלהם, ממש מאוהבים בו. לתדהמתם, אנו דחינו על הסף את ההצעה. "זאת לא דרכנו", הסברנו. "אנו מנהלים מערכה על נושא ולא נגד אדם. אנו מנהלים מערכה מכובדת והגונה ולא מסע השמצות מכוער". הם לא האמינו למשמע אוזניהם. הם לא נתקלו עוד בלקוח מוזר כל כך.

האופן שבו ניהלנו את מאבקנו היה חריג. בדרך כלל, הגישה במאבקים ציבוריים היא של "המטרה מקדשת את האמצעים". אין כמעט מאבק, פוליטי או מקצועי, שאינו כרוך בהפרת חוק, באלימות, בסרבנות, בחסימת כבישים, בהתלהמות, בהסתה; כאילו מובן מאליו שאי אפשר אחרת. הרי המאבק – צודק. וכל מאבק הוא מאבק צודק בעיניי הנאבקים. ואם הוא צודק, הרי שמותר...

המאבק על הגולן הצליח במידה רבה כי היה דמוקרטי, מכובד והגון, לאורך כל הדרך. אופיו ככזה נבע מסיבות טקטיות, אך לא פחות מכך - מסיבות מהותיות.

הסיבה הטקטית, הייתה אמונתנו שכדי לנצח במאבק עלינו לגייס את אהדת העם. אם נחסום כבישים, למשל, נשניא את עצמנו ואת מאבקנו על נהגים שיעמדו בפקקים. אופן המאבק שלנו דרש הרבה מאוד איפוק, לעתים איפוק כמעט בלתי אנושי, אך תמיד הזכרנו לעצמנו שהמטרה אינה לריב עם השומר, אלא לאכול את הענבים. ואכן, לא היו מתוקים מענבי הניצחון במאבק.

אך לא רק טקטיקת המאבק שימשה נר לרגלנו. פשוט, האמנו שכך ראוי לנהוג בחברה דמוקרטית. "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", נכתב בפרק היומי שלנו, דברים טז כ`. למה פעמיים צדק? הרי הסגנון המקראי חסכני מאוד במילים, ואין בתורה מילה מיותרת? אחד הפירושים לסוגיה, היא שהכפילות נועדה להבהיר שאין די בכך שהמטרה תהיה צודקת – גם האמצעים צריכים להיות כשרים, צודקים וטהורים.

"ואני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא", כתבה רחל המשוררת בשירה. מי שהופך את עצמו למצורע מבחינה ציבורית, יאבד את הציבור. אי אפשר לנצח במאבק ציבורי ללא הציבור.

האיפוק שגזרנו עלינו בזמן המאבק על הגולן דרש מאתנו תעצומות נפש כמעט בלתי אנושיות. הרי לא היה זה סתם מאבק על תנאי מחיה אלה או אחרים, על דעה פוליטית שאנו דוגלים בה. היה זה מאבק קיומי. היה זה מאבק על הערכים הבסיסיים ביותר שבהם אנו מאמינים, ובזכות אמונתנו בחרנו להגשים אותם בחיינו. ומדובר היה בגירושנו מבתינו, בנישולנו מאדמתנו, בהרס מפעל החיים שיצרנו בעשר אצבעותינו במשך עשרות שנים. וידענו שהקורבן שנדרש מאתנו הוא קורבן סרק, שימיט אסון על מדינת ישראל (היום הכל מבינים זאת). והרי לא זו בלבד שנתונה לנו זכות הצעקה, גם היינו זקוקים לצעקה הזאת. אולם בחרנו בדרך ייחודית להביע את צעקתנו.

זה לא היה מובן מאליו. גם בתוכנו היו על כך מחלוקות. זכור לי דיון שבו אחד החברים אמר: "הרכבת דוהרת מולנו ואנחנו מנסים לעצור אותה בסטיקרים".

כן. עצרנו אותה בסטיקרים. לא רק בסטיקרים, כמובן. המגבלות ששמנו על עצמנו, שנטרלו אותנו מניהול מאבק כוחני, אילצו אותנו לנהל מאבק... מוחני; חכם ויצירתי.

במאבק הצלחנו להגיע אל העם, ליצור מצב שבו העם עם הגולן, לבטא מעל כל מרפסת ושמשת מכונית ובכל צומת בארץ את העובדה שהעם עם הגולן, ליצור בקרב מקבלי ההחלטות את התובנה שהסיכויים להעביר את הנסיגה במשאל עם קלושה (כפי שהוכיחו אז כל הסקרים).

ובדרכנו – ניצחנו. אנו יושבים על אדמתנו, ממשיכים ליצור את יצירת המופת הציונית שלנו, ומדינת ישראל ניצלה מאסון לאומי.

****

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". והמשך המשפט הוא: "לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

אם ה` נותן לך את הארץ, מה הקשר ל"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"? אפשר שפסוק זה הוא התשתית של תורת הנביאים, שיצרו זיקה חד משמעית בין ההתנהגות המוסרית והצודקת של עם ישראל, לבין קיומה של הריבונות הישראלית. הפסוק אומר, למעשה, שההבטחה האלוהית על הארץ אינה בלתי מותנית; מימושה מחייב אותנו לרדיפת צדק.

ולמה הכפילות – "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"? הסבר נוסף, והוא ראוי ויפה מאוד בעיניי, הוא שהדרך לצדק אינה רק במשפט על פי הדין, אלא גם על פי מידת הרחמים, הגמישות וההתחשבות. "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה, שהעמידו דיניהם רק על דין תורה ולא דנו גם לפנים משורת הדין" אמרו חז"ל. והנה, התורה עצמה אומרת, שמשפט צדק אינו משפט עיוור, על פי הדין בלבד. השופטים אינם רובוטים של הדין היבש, אלא בני אדם, המחויבים בשיקול דעת.

אף שהפסוק הזה עוסק במשפט, אני מציע לדרוש את הכפילות באופן נוסף. למה "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"? עלינו לרדוף משפט צדק וגם צדק חברתי. חברה שאינה חותרת לצדק חברתי, לצמצום פערים, לחיסול העוני ושאינה מבוססת על ערבות הדדית וסולידריות חברתית, היא חברה חולה. "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" – זו המחויבות היהודית לתיקון עולם.

****

בפרק הבא נעסוק בהלכות מלכים, ושם אין מצווה למנות מלך, אלא היתר למנות מלך, כהיענות לרצות העם. לא כן כאשר מדובר במשפט. הפרק מדבר על החובה למנות שופטים
ועל החובה לשפוט משפט צדק. הפסוקים העוסקים בכך, הם מן הפסוקים החשובים ביותר במורשתנו, וראוי לצטט אותם בלשון המקור: "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

ביום שבו נאלץ שופט בישראל לצאת לחופשה מפאת חשד בהעלמת מס באמצעות חשבון בנק סודי בשוויץ (ונאחל לו, ולא פחות מכן לנו – שיתברר שהחשד הוא חשד שווא), חשוב כל כך לזכור ולהזכיר מה נדרש משופט. השופט חייב להיות אדם ישר, הגון, שומר חוק, מקפיד על קלה כחמורה. אם אינו עומד בקריטריונים הללו – אין הוא ראוי להיות שופט, יהיו כישוריו, בקיאותו וכושר ההחלטה שלו מעולים ככל שיהיו.

הפסוקים מדברים על המשמעות של שוחד בידי שופטים, אך הם נכונים גם לגבי מנהיגים פוליטיים ומוניציפליים.

השוחד הרסני לחברה ולכן חברה מתוקנת חייבת להתגונן מפניו ולהילחם בו. לאחרונה, נחלה החברה הישראלית ניצחון ותבוסה במלחמה בשוחד. הניצחון, הוא העונש החמור שהוטל, ללא משוא פנים, על ראש הממשלה לשעבר והעובדה שהוא עומד להחזיר את חובו לחברה במאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. התבוסה, היא העובדה ששר שסרח ונטל שוחד חזר להיות שר בממשלת ישראל.

****

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", הוא גם הצדק החברתי.

מרבית הפרק מוקדשת לתיאור שלושת הרגלים ומצוותיהם. ושוב ושוב חוזר הציווי לצדק חברתי, להחלת החג על הציבור כולו, עם דגש על החלשים בחברה, הראויים ליטול חלק בשמחה, וחובת החברה להבטיח את שמחתם. "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". וכיוון שכל התורה כולה על רגל אחת היא "השנוא עליך, לחברך – אל תעשה", אנו נדרשים לזכור: "וְזָכַרְתָּ כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה".