חודש האביב - דברים ט"ז | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY Image by Comfreak ת.פרסום: 06/03/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַ-ה` אֱלֹהֶיךָ, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה` אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַ-ה` אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה` לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים...

מה מוסיף הפרק הזה בספר דברים למה שכבר נאמר קודם לכן, בספר שמות, לגבי מצוות הפסח?

הנה הקטע משמות:

וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה` לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ, אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ - וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל, מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי.

כבר בספר שמות, רגע לפני היציאה ממצרים, מצווה העם לשמור בזיכרונו ההיסטורי והמסורתי את היום הזה, של היציאה מעבדות לחרות. יש בדברים אלה הנחיה מפורשת לקיים חג של שבעת ימים, שבו יושבת שאור (חמץ) מהבית למשך כל ימי החג, ובמקומו ייאכלו מצות. אמנם לא נאמר שיש לחגוג את הפסח מדי שנה, אבל זוהי, כנראה, משמעות הביטוי ` וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַ-ה` לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ`.

אם כן, מה מוסיף הקטע מספר דברים? מצוות הפסח מקבלת כותרת נוספת של `שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב`, להזכירנו שמדובר גם בחג המציין את עונת השנה, או את תקופת הקציר. כמו כן מוזכרת ומודגשת מצוות קרבן הפסח, קרבן של צאן ובקר, וכמובן – התוספת האופיינית כל כך לספר דברים – `בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה` לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם`. כבר ציינתי, כי בפרקים ההיסטוריוגרפיים לא נאמר במפורש שאלוהים בחר בירושלים כמקום למקדש, וכי תקופת חזקיהו ויאשיהו היא שקשרה באופן מובהק את ספר דברים, את העיר ירושלים, את המקדש אשר בה, את המאבק באלילות ואת התביעה לריכוז הפולחן במקום אחד.

תוספות נוספות קיימות בפרק: `וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר` – התביעה לאכול כליל את בשר קרבן הפסח ולא להותיר ממנו עד הבוקר. ועוד – `וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה`. אמירה זו היא הבסיס למנהג `חג שני`, שבו מצווים בני ישראל לקיים `עצרת`, אולי התכנסות לקריאה בתורה.

ספרי התורה נתגבשו סופית בתקופה מאוחרת יחסית. הסיפור מספר שמות על יום היציאה במצרים, שבו גובשה מצוות חג הפסח `לדורות`, נכתב, כמובן, מאוחר יותר, כאשר החג כבר היה מגובש, לפחות חלקית. עם זאת, הסיפור יפה, שכן הוא מתאר מעין תודעה היסטורית עתידית, האומרת: זכרו את היום הזה. לדורי דורות הוא ייחשב ליום גורלי בחייכם.

דוגמה מודרנית לעיצוב חג `לדורות` היא יום העצמאות. יום זה נקבע כיום חג בחוק `יום העצמאות`, ה`תש"ט-1949, שנחקק על ידי הכנסת הראשונה לקראת מלאת שנה להקמת המדינה ופורסם בספר החוקים ב-13 באפריל 1949. במסגרת הדיונים לחקיקת החוק נקבע שמו של יום זה כיום העצמאות. תאריך יום העצמאות נקבע לתאריך העברי של הכרזת המדינה (ולא לתאריך הלועזי), ונקבע שבתון ממלאכה ביום החג. כל זה התרחש שנה אחת לאחר הכרזת העצמאות.

על פי ספר שמות – בדומה ליום העצמאות של דורנו – כבר שנה אחת לאחר יציאת מצרים חגגו בני ישראל במדבר את חג הפסח, על פי מה שנאמר להם ביום היציאה ממצרים.