שיעור בלוגיקה מקראית -  דברים ל"א | מני גל

מאת: מני גל התמונה 123RFCopyright : darkovujic ת.פרסום: 27/03/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן, וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי.

פסוק זה מתאר רצף של התרחשויות, הבאות בזו אחר זו. האם יש קשר סיבתי בין ההתרחשויות האלה? האם `וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן` הוא שגרם ל-`וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם`? או, במילים אחרות, האם הרווחה שתפקוד את בני ישראל על אדמת הארץ המובטחת, היא שתגרום להם להקל ראש במי שהביאם לאותה ארץ? לפנינו כמה תסריטים, שההיגיון הסיבתי של אף אחד מהם אינו נופל מזה של חברו:

. הרווחה, ההצלחה והביטחון העצמי והלאומי יביאו את העם להתגאות ביכולותיו ולהאמין שבעוצם ידו ביסס את אחיזתו בארץ. מכאן אין כל סיבה לפנות לאלים אחרים.

. הרווחה, ההצלחה והביטחון העצמי והלאומי יביאו את העם להודות למי שהושיע אותו והוביל אותו אל הארץ, אל כיבושה ואל ההתנחלות המוצלחת בה.

. הרווחה, ההצלחה והביטחון העצמי והלאומי יביאו את העם למסקנה, שכל הטוב הזה בא מתכונות הארץ החדשה, ומהאלים שלה, כמקובל לחשוב בעולם המקראי. לכל ארץ אלים הדואגים לה, ואם כל כך טוב בארץ כנען, כנראה יש לאותם אלים מקומיים יד בדבר.

הפסוק שלנו אולי מתאים עצמו לתסריט השלישי. גם ארבעים שנה במדבר, ללא אלים מקומיים המלווים את העם הנודד, כשהתנאים הטבעיים קשים כל כך, לא לימדו את העם, שיש לו אלוהים המלווה אותו בכל מקום, ודואג לכל צרכיו. כל הניסים והמופתים שנעשו לעיני העם נשכחו, והיעדרו של אל מוחשי עדיין משמעותי עבור מי שזקוק למראה עיניים או לחוויה חושית אחרת.

אכן, אלוהים התווה תכנית מופלאה ויוצאת דופן. הוא לקח בכוח הזרוע עם עבדים, והוציא אותו אל המדבר, הובילו לארץ, המיושבת בעממים אחרים, שלהם תרבות, פולחן וקשר משלהם לאדמת אותה ארץ. את אותה ארץ נושבת הבטיח לעם שלו, וציוה עליו להוריש את כל יושבי אותה ארץ, ולהשליט עליה תרבות אחרת ופולחן אחר.

התכנית האלוהית הזאת אינה עומדת להצליח. השמדת יושבי הארץ אינה עומדת להתגשם במאה אחוזים. הדבר יוביל בהכרח גם לעימותים אלימים בין שתי אוכלוסיות מתחרות אלה, וגם לטמיעה הדדית ביניהן, באמצעות נישואים מעורבים תוך קבלת השפעות פולחניות ותרבותיות אלה מאלה.

עבור אלוהים, ועבור אלה שהמציאו אותו וכתבו את התורה, הארץ הזאת שייכת רק לבני עם ה`, והאל היחיד שיש לו חזקה על אותה ארץ ואותו עם הוא יהוה, והתרבות היחידה שיש לה זכות קיום היא דרך התורה. כל מי שיחיה על אותה אדמה, ויחשוב אחרת `יעשה הרע בעיני ה``, כלומר יהיה פסול מבחינה מוסרית. כל אירוע היסטורי שלילי מבחינת עם ישראל יהיה תוצאה של עשיית הרע בעיני ה`. הגויים, המחזיקים באמונות דתיות אלטרנטיביות, ישמשו מפעם לפעם למטה העונשים של ה` נגד עמו החוטא, ואחר יושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה המקראית.