למען הילדים. בשם התקווה - דברים ל"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123RF ת.פרסום: 27/03/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

קרוב מאוד למותו, ממש בשארית כוחותיו, מעבירים יהוה ומשה את שרביט ההנהגה ליהושוע בין נון.
עם העברת ההנהגה נותן משה את נבואתו האחרונה, הנבואה שגם יהוה שותף לה:
טזוַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה׀ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֨מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ ׃ יז וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה ׃
כט כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶ֑ם וְקָרָ֨את אֶתְכֶ֤ם הָֽרָעָה֙ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֔ים כִּֽי־תַעֲשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לְהַכְעִיס֖וֹ בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶֽם ׃ ל וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאָזְנֵי֙ כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם ׃

אני יודע אומר משה, כי לאחר מותי אתם לא תשמרו את התורה שנתתי לכם, תלכו אחרי אלוהים אחרים ויבואו עליכם צרות רבות, עד כדי כך שיהוה "יסתיר פניו מכם". כלומר – לא יהיה אכפת לו מכם.
שירה קשה שר משה.
זהו – הניסוי הגדול של הוצאת עם ישראל ממצרים והפיכתו לעם מיוחד וקדוש לאלוהים נכשל. פעם אחת הוא נכשל בדור המדבר שהוחלט להשמיד אותו במשך 40 שנה במדבר, ובפעם השנייה הוא עומד להיכשל עם הדור הבא ואלה שיבואי אחריו.

אז לשם מה כל זה?
התשובה היא, שיש תמיד תקווה. גלגל החיים טבעו להסתובב.
משה מצווה שדברי התורה יישמרו כתובים ליד ארון הברית, ואחת לשבע שנים, בסוף שנת שמיטה, יתקהל כל העם, כולל הילדים, לקרוא את התורה.
אולי כך, ע"י קריאה חוזרת, יחד עם הילדים, יש סיכוי שהעם ישמור את גחלת התורה הטובה ויחזור למוטב. 
דרך הילדים ודרך התורה הכתובה מנסה משה להסביר לעם שהעולם הוא כמו גלגל שמסתובב – לפעמים אתה למעלה ולפעמים אתה למטה. אם תהייה למעלה או למטה ולמשך כמה זמן – חלק מזה תלוי במעשים שלך עצמך.

נזכרתי בשיר של יענקלה רוטבליט שהלחין שמוליק קראוס ואני מביא אותו כאן. ממליץ לקרוא לאט ועד הסוף:

או או 
איך שגלגל מסתובב לו 
איך הגלגל מסתובב

למעלה הוא עלה 
למטה היא נפלה 
ושוב להתחלה והלאה 
כי גבוה זה עמוק 
קרוב אולי רחוק 
הבכי והצחוק והלאה 
לבן נשאר לבן 
שחור נשאר שחור 
היה שוב לא יחזור 
רק הלאה

לכל דבר יש עת למצוא ולאבד 
יש עת לתת ועת לקחת 
כולם היו בני 
כולם יצאו על תנאי 
כולם כעת שרים ביחד

הצדק והחטא, 
השקר האמת 
שמחה שמהולה בעצב 
חזק הוא גם חלש 
ישן טוב כמו חדש 
נדמה הוא גם ממש בעצם

מזרח ומערב 
הארץ היא כוכב 
השיר תמיד שומר על קצב

לכל דבר יש עת...

כן בנשף מסכות 
בין אדם להיפוכו 
אשה את הגורל הפילה 
לוליין על חבל דק 
ליצן בכה צחק 
מתי ההצגה התחילה 
זאת קומדיה אלוהית 
ולאן שלא תביט 
אותו סיפור חוזר חלילה

לכל דבר יש עת...

זהו – משה הולך לסיים את הופעתו על במת ההיסטוריה והוא משאיר אחריו תורה כתובה ותובנה מאוד עמוקה (אם כי עצובה) על גורל בני האדם.
רוטבליט נתן לזה ביטוי קולע – "קומדיה אלוהית".
https://www.youtube.com/watch?v=ZfNsiAz-XL8

ואני מוסיף – עמוד על האמת שלך וכתוב אותה.
לפחות תשאיר אותה לילדיך.