מקור והעתק - דברים ל"ב | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה 123RF ת.פרסום: 28/03/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אני מעוניין להראות ברשימה זו שפרק א` בישעיהו הושפע משירת האזינו. ההשפעה היא בשני תחומים: בתחום התוכן ובתחום הלשוני.

נתחיל בתחום הלשוני כי השפעתו ניכרת יותר לעין. ראשית, הדבר ניכר מיד בפסוק הפתיחה של ישעיהו א`: "שמעו שמים והאזיני ארץ, כי ה` דיבר", שמהדהד את פתיחת שירת האזינו: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". שתי הפתיחות מורות שהדובר הוא אלהים. (גם פסוק י` בישעיהו א` משתמש בשני הפעלים: להאזין ולשמוע, שמופיעים בפתחה של שירת האזינו: "שמעו דבר ה`, קציני סדום; האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה").

שנית, מונחים אחדים משירת האזינו, מופיעים בישעיהו א`: סדום ועמורה (בישעיהו א` מוזכרות פעמיים), חלב כרים (בישעיהו: חלב מריאים), אילים והפועל "נאוץ".

מבחינת התוכן, ניתן למצוא הקבלה בין שני המקורות: ראשית, פסוקים ו` – י"ח בשירת האזינו מבטאים את כפיות הטובה של עם ישראל: אלהים הרעיף טובות עליו והוא נטש אותו ופנה לעבודה זרה. רעיון זה, הובע בשלושה פסוקים בישעיהו א`: "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי...בנים משחיתים! עזבו את ה`...נזורו אחור". (המונח בנים לציון עם ישראל נזכר פעם בהאזינו: "בנים לא אמון בם" ופעמיים בישעיהו א`).

שנית, עם ישראל מתואר בהאזינו כעם לא חכם וישעיהו ביטא זאת באומרו: "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן". שלישית, בשני המקורות עם ישראל נענש בחומרה על בגידתו.

יש בכל זאת שני נושאים שישעיהו מעלה שאינם מופיעים בשירת האזינו: הנושא הראשון הוא הפגיעה במערכת המשפט (שוחד והטיית משפט) ועבירות חברתיות: רצח ופגיעה בחלשים – יתומים ואלמנות. שנית, ביקורת על הפולחן הדתי (קרבנות), שמקויים בדבקות על ידי חברה מושחתת ולא מוסרית. ("ידיכם דמים מלאו" – הם רוצחים מצד אחד ומצד שני ידיהם טבולות בדם הקרבנות. בקרבנות מסויימים בבית המקדש הכהן טבל את אצבעו בדם הקרבן והיזה אותו על מקומות שונים).

לסיום – ניסיתי להראות ששירת האזינו שחותמת את התורה השפיעה על התוכן והלשון של פרק הפתיחה המרשים של ישעיהו. בשני המקורות, כאמור, הדובר הוא אלהים שמתחשבן עם עם ישראל על כפיות הטובה שלו. הוא גידל אותם כאב מגן ומטפח והם התנכרו לו.

הערה

כבר חז"ל עמדו על הקשר בין ישעיהו א` לשירת האזינו: "אמר ישעיה, שמעו שמים והאזיני ארץ. מה ראה ישעיהו לומר, שמעו שמים. אלא ללמדך, שכל דברי הנביאים שוים. משה אמר, האזינו השמים וישעיהו אמר שמעו שמים והאזיני ארץ. אמר רבי עקיבא מלמד, כיון שאמר משה את התורה, בשמים היה והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חברו, שאמר האזינו השמים, וראה את הארץ רחוקה ממנו ואמר ותשמע הארץ. אבל ישעיהו שהיה בארץ וראה שמים רחוקים ממנו התחיל לומר, שמעו שמים ואחר כך והאזיני ארץ, שהיתה קרובה אליו"" – מדרש תנחומא, פרשת האזינו סימן ב`.