נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ - יהושע ב' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה pixabay ת.פרסום: 03/04/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כל סיפורי ספר יהושע הם בדיליי של ארבעים שנה. כיבוש הארץ אמור היה להיעשות כשנה לאחר יציאה מצרים, אולם חטא המרגלים גרם לעונש ארבעים שנות הנדודים.

יהושע, מנהיגו החדש של העם ומצביא המערכה, היה אחד משנים עשר המרגלים, אחד מן השניים שלא הוציאו דיבת הארץ רעה ולא המסו את לב העם. לכן, הוא וכלב בן יפונה, עמיתו, הם השניים היחידים מדור יוצאי מצרים שהורשה להיכנס ארצה.

ופעולתו הראשונה, ערב חציית הירדן והכניסה לארץ כנען, הייתה... שליחת מרגלים.

מרגלים?! שוב מרגלים?! לא למדת את הלקח?

במרגלים לקינו, במרגלים נירפא.

יהושע כאילו חוזר לנקודת השבר, כדי לתקן אותו רטרואקטיבית. שליחות מוצלחת של מרגלים, תסמל את התיקון, שהפעם יוכיח שעם ישראל יעמוד במשימה.

מכל בחינה שהיא, שליחות המרגלים של יהושע שונה בתכלית משליחות המרגלים של משה.

משה לא שלח סוכני חרש למשימה מודיעינית. הוא שלח את ממשלת ישראל, את כל נשיאי השבטים, למשלחת. סביר להניח שכל אחד מן הנשיאים לקח עמו את עוזריו, מאבטחיו, נהגו; בסך הכל הייתה זו פמליה גדולה וגלויה. לא היו אלה אנשי מודיעין מקצועיים, אלא פוליטיקאים, מנהיגים. ולמעשה, לא הייתה זו משימה מודיעינית אמתית, אלא מבחן. אלוהים אינו זקוק למודיעין על האויב. אולם הוא זקוק למודיעין על כוחותינו, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – הוא רצה לבחון את יראת השמים של הנהגת העם, כלומר את הנחישות והאומץ שלה לעמוד באתגר.

מנהיגי העם ראו עצמם כחגבים, ובשובם מסרו לעם דו"ח מייאש, שביטא חוסר אמונה בכוחו של העם. דו"ח המרגלים הטיל בעם מורך לב, והיה עדות לחוסר המוכנות של העם לכיבוש הארץ.

שליחות המרגלים של יהושע היא שליחות מודיעינית אמתית, של שני סוכני מוסד מקצוענים. הם נוקטים באמצעי הזהירות והחשאיות. הם נאלצים להתמודד עם מוחות המודיעין של האויב, שעלה על עקבותיהם.

הדבר המעניין, הוא שהם כלל לא התעניינו בסד"כ, באמל"ח, בדפ"אות אויב ובשאר ראשי תיבות מן הסוג הזה. שליחותם הייתה לבחון את רוח האויב.

הם חזרו בעלי בשורה: "כִּי נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ".

בניגוד למרגלים בספר במדבר, שהטילו פחד בבני ישראל, שנמוגו מפני יושבי הארץ, המרגלים ששבו מיריחו, חיזקו את לב בני ישראל וסיפרו להם שיושבי הארץ נמוגו מפנינו.

****

שתי נקודות מעניינות עולות מן הפרק.

האחת, היא המנדט והאחריות שקיבלו המרגלים והראש הגדול שגילו. כאשר רחב ביקשה מהם להציל את משפחתה, הם לא אמרו שעליהם לחזור ולהתייעץ עם שולחיהם, אלא היה להם מנדט להחליט בשטח, וההתחייבות שלהם כמוה כהתחייבות של יהושע בכבודו ובעצמו.

השניה, היא שמן הראוי שנלמד מיהושע כיצד להתייחס לסייענים, בני האויב, המסתכנים כדי לסייע לנו, וכלל אין זה משנה מה הסיבה לצעדם. כי יש להודות על האמת, שאיננו מצטיינים בכך היום, אם לנקוט לשון המעטה.