האמנם נכבשה כנען בסערה? - יהושע א'  |מני גל

מאת: מני גל ציור יונה ארזי ת.פרסום: 03/04/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הכנות לוגיסטיות, הצטיידות ואימוץ מוטיבציה המלווה בתמיכה משמים, מקדימים את הכניסה לארץ כנען, כפי שעומד לספר לנו פרקו הראשון של ספר יהושע. אחרי כן תיכבש הארץ בסערה, בשרשרת של מבצעים צבאיים בפיקודו של יהושע. להיסטוריונים, ובמיוחד לארכיאולוגים, יש גרסאות אלטרנטיביות לסיפור ההרואי הזה. נצטט מדבריו של הארכיאולוג אדם זרטל:

יש להניח, שהחדירה ממזרח באה מעבר-הירדן, אף כי אזור זה הוא, במידה מסוימת, עדיין "חור שחור" במחקר. מחקרנו העלה, מכל מקום, שבמחצית המאה ה-13 לפנה"ס החלו הרועים הנוודים הללו חודרים אל ספר-המדבר שממערב לירדן, ומביאים עמם את דתם המונותיאיסטית, ואפשר שגם את זהותם הלאומית כישראלים. ממש כדרך שהבדווים בימינו נתונים בתהליך של מעבר מחיי נדודים להתיישבות קבע, כך ניתן לשחזר את דרך ההתיישבות וההתנחלות של הישראלים. מממצאי הסקר עולה, שהתהליך לא יכול היה להיות כיבוש צבאי או אפילו מסע צבאי קצר. שכן בשלב הבא של כניסת הנוודים מערבה מצאנו עשרות אתרים חדשים, מאוחרים במקצת מקודמיהם, שהיו ממוקמים בעמקים הפוריים של נחלת מנשה: עמקי טובאס, זבבידה, סאנור, דותן ואחרים. היו אלה כפרים קטנים ופרוזים, ששטחם נע בין שניים לעשרים דונם, ואשר בוודאי היו כבר יישובי-קבע המבוססים על מרעה צאן וחקלאות עונתית כאחד. שלב זה של ההתנחלות, שזמנו המאה ה-12 לפנה"ס, הכין לנו הפתעה: הסתבר, שהישראלים הקימו את כפריהם בין הערים הכנעניות ובסמוך להן, וכל המאפיינים מורים על דו-קיום בין העמים ולא על מצב של עוינות. דו-קיום זה היה הכרחי לישראלים אם ניקח בחשבון, שהכנענים שלטו במקורות המים. ראינו, שהישראלים הראשונים היו תלויים, במשך שנים רבות, במי המעיינות ולכן היו מחויבים בהסכמי "תן וקח" עם הכנענים, כאשר תמורת תוצרתם קיבלו זכויות מים. יצוין, כי יחסים דומים בין בדווים ופלחים שוררים באזור עד היום הזה.

פרופ` זרטל אינו משליך את התנ"ך לפח. הוא רואה בו עיבוד של סיפורי עבר עם גרעיני אמת, יצירה לאומית, המנסה ליצור לעמנו עבר הרואי, הספוג באמונה באל, האל המכוון את גלגלי ההיסטוריה. הוא לא יודע לומר עד כמה היו אותם נוודי מדבר, שחדרו ממזרח אל ארץ כנען, בעלי זהות לאומית `ישראלית` באותם ימים רחוקים. אלה היו רועים נוודים, שיתכן שהיו להם כבר אמונות דתיות ומנהגי פולחן שונים מאלה של הכנענים יושבי הארץ הוותיקים. אורח החיים שלהם היה מבוסס על גידול צאן ועל נוודות, אך בהדרגה החלו לרכוש גם הרגלים חדשים, של ישיבת קבע ושל עיסוק בחקלאות, אולי חקלאות עונתית. ישובים רבים אלה, שנחשפו בסקר המדעי של זרטל, העידו על ישיבת אותם `פולשים` בקרב הישובים הכנעניים. זרטל מזהה את האזור, שדרכו התבצעה חדירה הדרגתית זאת – עמקי הנחלים הפוריים של צפון מזרח השומרון, ולא אזור יריחו. אותו דו-קיום שמתאר זרטל אינו תואם את האתוס המלחמתי של ספר יהושע. זרטל מביא בחשבון תסריט, שבו מדי פעם התלקחו קונפליקטים עוינים בין האוכלוסיה החדשה לוותיקה, קונפליקטים שהיו מבוססים לאו דווקא על הבדלים דתיים או פולחניים, כי אם על המצוקות הפיסיות של החדשים, כמו מצוקת המים באזור ההר.

סיפור שניים וחצי השבטים, עליו חוזר כעת ספר יהושע, עשוי להיות הד לאותה תקופה קדומה. אלה שבטי הרועים, שהתבססו תחילה בארץ המרעה שממזרח לירדן, ויתכן שהתנחלותם קדמה לחדירה לארץ שממערב לירדן. יתכן שהאמת ההיסטורית היא, שלאחר שנתפסו שטחי המרעה הטובים על ידי חלק מאותם שבטים נוודים, המשיכו חלק מהם לחפש שטחי מרעה נוספים, שטחים שנמצאו בבקעות ובעמקים של צפון השומרון. אם נכון הדבר, יתכן שהסיפור על תריסר השבטים שנעו כאגודה אחת בפיקודו של יהושע, כשראובן, גד וחצי המנשה סימנו לעצמם שטחים בהם יזכו אם וכאשר תיכבש הארץ בסיועם, יתכן שסיפור זה הוא אגדה, המנסה להסביר מדוע נמצאים שבטים של עמנו ממזרח לירדן.