מעבר הירדן - יהושע ד' | מני גל

מאת: מני גל, בתמונה, רפאל, חציית הירדן, (ותיקן, הלוג'ה של רפאל) ת.פרסום: 08/04/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

רגע מעבר הירדן הוא רגע מכונן. אם במשך כל נדודי בני ישראל במדבר עוד עלו מפעם לפעם המשאלות להפנות עורף למשימה ולחזון, ולשוב מצרימה – מעבר הירדן הוא רגע אל-חזור. אלוהים דואג לכך, שרגע זה יישמר בזיכרון העם לדורות.

להמחשת גדולתו של הרגע, אין די בנֵד המים, שנוצר בדרך ניסית, ואִפְשֵׁר את מעבר הגבול ברגלים יבשות. נד המים לא ישאיר עקבות, ומשיחלפו השנים, אפשר יהיה רק לספר עליו. מה שיראה כל העם בעיניו הוא ארון הברית, הנישא על כתפי הכוהנים, העומדים במים הרדודים על גבי אבנים גדולות. הארון ייראה כמחולל הנס של `קריעת הירדן`. במשך כל מעבר העם את הירדן יעמדו הכוהנים על האבנים ויחזיקו את הארון, ורק משיסתיים המעבר, יצאו גם הכוהנים מאפיק הנחל, והארון על כתפיהם. אחר יזובו המים לזרום באפיק כתמיד. תריסר מן האבנים עליהם עמדו הכוהנים תורמנה על ידי תריסר נציגי השבטים, ובמקום הקרוי `גלגל`, הוא ה`מלון`, מקום הלינה בלילה הראשון שאחרי המעבר, יוצבו האבנים כאנדרטת זיכרון לנס מעבר הירדן. אבנים אלה תהיינה נושא הזיכרון המוחשי לדורות. דרך אחרת להבין את הכתוב בפרקנו מבוססת על ההבחנה בין תריסר האבנים ששלו נציגי השבטים מן הירדן, והעלו אל הגלגל כדי לבנות את יד הזיכרון, לבין תריסר האבנים עליהן עמדו הכוהנים בתוך המים, ואבנים אלה, על פי המסורת, נמצאות שם בירדן עד היום. והנה לנו, בגרסה שניה זו, עוד חפץ קדום ומקודש, שמקומו המדויק לא נודע, כמו ארון הברית עצמו, או כמו שמן המשחה.

אלוהים אינו מתגלה בפני בני ישראל במאורע זה. את דבריו הוא אומר ליהושע, וזה מנהל את ההצגה, ומקבל את כל הקרדיט על המבצע המוצל והפלאי, כמו שנאמר: בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו.

הדמיון למצוה לזכור ולהזכיר לדורות את יציאת מצרים בולט בנוסח הדברים שאומר יהושע לעם: אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה? וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף, אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ, לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יְהוָה, כִּי חֲזָקָה הִיא, לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים.

דברים אלה דומים מאד לכתוב בספר שמות: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים."

ולנו נותר לתמוה, כיצד לא נקבע בלוח השנה חג לזכר המאורע, כמו הפסח.