התרת הביזה - יהושע ח' | עופר בורין

מאת: צילום - תמר הירדני (ויקיפדיה), כתיבה עופר בורין ת.פרסום: 13/04/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ניצחון גדול על העי בתחבולה מבית מדרשם של אלוהים ויהושע.
אותה עי שהביסה את בני ישראל בפרק הקודם, נופלת בפרק הזה בידי בני ישראל.
והנפילה קשה – בני ישראל הורגים, כמו ביריחו, את כל הגברים, הנשים והילדים ולא משאירים נפש חיה.
זה קצת קשה לכתוב אבל מזכיר את האכזריות המטורפת של דעא"ש.
אבל בכל הניצחון הגדול הזה, יש מוקש קטן – אלוהים מאשר לבני ישראל לקחת ביזה. מה שאסור היה במלחמת יריחו, הפעם מותר:
ב וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ ׃

מדוע אלוהים מאשר את הביזה?
לדעתי – כי אין ברירה.
מוסרית – זהו אישור פסול מכל וכל.
מעשית – בני ישראל כנראה לא מסוגלים להגיע לרמת המוסריות הנדרשת מהם.
דומה הדבר לאישור של אלוהים למין האנושי לאכול בשר חיות, לאחר המבול, עת הבין כי "יצר לב האדם רע מנעוריו".
מעשית 2 – כנראה שצריך להאכיל את הצבא במשהו ועדיין אין חיל לוגיסטיקה משוכלל או מערך תומך לחימה ראוי לשמו!

ואחרי שהקרב הזה מסתיים, הולכים בני ישראל בהובלת יהושע, לחדש את הברית עם אלוהים, על הר עיבל (הר הקללה) כפי שציווה משה עוד כשהיו במדבר.

הפרק הזה נושא מסר מאוד ברור – החיים על פני האדמה לא יכולים להיות "נקיים".
כדי לחיות צריך טריטוריה וכדי להשיג אותה צריך לצאת ולהילחם.
במלחמה – לא לוקחים שבויים. מחסלים כל נפש חיה ולוקחים שלל וביזה.
ואחרי כל הרוע והאכזריות שבמלחמה, החיים ממשיכים כאילו שלא קרה דבר – הולכים ומחדשים ברית "טהורה" עם אלוהים בטכס דתי רב רושם עם הרבה "אסדו".

בתוך כל המהומה של הפרק הזה, אני עומד ושואל – זו צלמו? זו דמותו?